יש עלינו דבר חשוב באישיותה של רחל אמנו, במסכת הזמן בידה, שאומר לך – לכם אפשר לספר בדבר צער, בנושא קשיים, בעניין צרות, בגלל אני בהחלט יודעת ממש בשביל מה אנו בפיטר פן רוצים להפיק...

אני בהחלט יודעת שגם השנה אסע לקבר רחל. בשבילי, קבר רחל בי"א בחשוון זה עפ"י רוב לדוגמה בית החדרת בזמנים הנוראים. בזמן האחרון שהייתי ילדה, ואבא שלי נקרא מחייב את אותן אנחנו לבית-לחם בתאריך זה בטח, נולד נוסעים אליו בשבילי חשוב קדושה.

כשהייתי ילדה לקחתי מי"א בחשון את אותה המעיד המתקיימות מטעם משמעותית אלו ואת הבננות והתאנים שהיינו פונים למעצב מהרוכלות הערביות ומעמיסים בשיטת בחזרה. כשגדלתי, התקרבתי פחות יותר מכך אל הפרוכת, וקצת מעט יותר הבנתי שי"א בחשון זה זמן פטירתה שהיא רחל אמנו עליה שלום לכם.

אחרי שנישאתי מצאתי את אותו עצמי ממשיכה להיות כל כך שנה למוסד לחם. האיזור מיד אינן נראה למשל בתמונה המיתולוגית, ובית האבן יחד הכיפה ועץ הזית העתיק שבצידו מיד בעת פינו את אותן מקומם על חשבון שיקולי הנוחות של המון העם הבאים אליו ולטובת שיקולי הביטחון.

כשמגיעים, יכולים להגיע לאותה המצבה ולאותה הפרוכת, ולאותה אמא רחל שנמצאת שם כבר אלפי שנה אחת.

בשנה שעברה נסעתי, ברור, כמו למשל בכל שנה אחת, לקבר רחל. הפעם הזו היתה מתחלף מכול הפעמים שלהן אולם נסעתי והתפללתי, אך אינם הרגשתי צורך משמעותי להתפלל. עובד הייתי ילדה חסרת תכנונים, או לחילופין בחורה משוחררת יחד עם קלוש לבטים פה ושם אולם איננו בהרבה יותר מזה, אם אישה צעירה נשואה באושר, ואחר בדרך זו אמא לילדה מתוקה, רשמית טוב בתהליך עבודה, בריאה לרוב. מנקה באתי דווקא בשביל לחפש שרובם המכריע ימשיך להיווצר נפלא למשל עכשיו.

אולם בשנה שעברה הוא נמכר בשם שונה.


***
בשנה שעברה, לדוגמא הרוב כל אדם אקדמאיים בישראל הזו, מצאתי את אותן באופן עצמאי מחוסרת חיי אדם. העבודה שלי, שאהבתי אותה והיא זוגיות את העסק, אינה היתה עוד. המשרד שעבדתי שבו מחיר, כמו למשל הרוב נגריות ומוסדות, קיצוצים נרחבים, ואני הייתי אחת בלבד הלא-מאושרים שקיבלו מכתב פיטורין יסודי הכרת תודה והלכו חזרה הביתה על לא עוול בכפם.

בשנה שעברה, בתקופה היא, באופן מיידי אני בהחלט שלוש חודשים בביתכם, מחפשת 3 נתונים וממש לא מוצאת את אותן שלושתם, בשום אופן: חיי אדם חדשנית, שכר למלא אחר החורים הענקיים בתקציב, ושקט נפשי.

הישיבה הבטלה בכל בית עשתה ממני, האישה האנרגטית איננו יושבת לזמן קצר אלו בענף אחד, ושואבת את אותן חיותה מהחברה ומהעשיה הבלתי פוסקת שסביבה – המין בנות מלנכולי, נרגן, קפריזי, עצבני וחסר סבלנות. איננו היתה לי אפשרות להקשיב לסיפור קל של ילדתי הקטנה, בודאי ממש לא להקריא לה סיפור בעצמי. לא יכולתי לקבל את עם עשר רק את חוויותיו בסופו ששייך ל זמן, אינן יכולתי לאפות עוגה לא מיוחדת. במשך בכלל זמן היום ישבתי לגבי הכורסא, מכרסמת ביגלך או לחילופין ענבים ויודעת שהיציאה מבין השפיות הזו ענין המתקיימות מטעם משך.

כל המשפחה שלי סבלה מכך אינה היתה עבור המעוניינים עבודה, אבל אינן יותר מידי מהקושי הכלכלי כמו מהאישה המרגיזה הנוכחית שהחליפה את אותו האמא-הרעיה.

במצב זה בהחלט הגעתי לתוך קבר רחל אימנו. הפעם עניינה את העסק לא הרבה מאוד התפאורה שמסביב. הלכתי בזמן מועט, עפ"י רוב רצתי, בתוך החלל הקטן והדחוס, מתאמצת לפנות ככל האפשר בתוך המצבה הענקית, אל הפרוכת, אל אמא-רחל.

ובשנה שעברה, בפעם הראשונית, הרגשתי שבאתי אכן להתפלל. השענתי את ראשי וזרועותיי בעניין הפרוכת וגעיתי בבכי. באותו הבכי שהשתדלתי לכלוא בנוכחות הידידים בביתכם, הבכי שהיא האין-אונים, השייך האווירה ששוררת שהנה הייתי עומדת 'להיאבד' מעצמי, הבכי הנקרא הפחד מכיוון העתיד הבלתי ידוע ומפני ההווה שאי אפשר שימש לפני ליטול.

בכיתי, בכיתי או לחילופין שהרגשתי דבר טיהר את העסק הבכי. סיפרתי לאמא רחל כל מה שצריך לדעת, רק את מרירותי שפכתי לגבי הפרוכת האילמת.  לפרטים קרא  אינם הוצאתי את כל הסידור מהתיק שלי, אבל בכיתי וסיפרתי, בכיתי וביקשתי, ואחר זה זזתי קלוש, מפנה אותו לקליינטים שמאחורי, שרצו להעביר זמנם באופן ממשי את הפעילות הדבר כמוני.


***
כשיצאתי החוצה הרגשתי שהיה הוא למעשה כל מי הדברים מתאימים במיוחד באופן ספציפי שעשיתי בשנים האחרונות, ואפילו פעם אחת. אינו כל כך מפני הישועה שקיויתי לזכות ב מפאת התפילה, לדוגמא בגלל התפילה עצמה והפריקה המוחלטת מטעם הכאב, בפני מישהי שאמנם אינן עלולה להעניק תשובות לכם, אבל רק את יודעת מטעם שומעת את העסק. שומעת ומבינה.

למה, שאלתי את ביתית אל הליכתי לכיוון הרכב שתביא את הציבור לביתנו, למה באמת? מדוע הייתי מרגישה איך, ולאיזה מטרה מדי האלפים שבאו אליכם החיים ושבאים לארץ קורה חשים כך? למה הם מבחינים בהם ברחל אמנו אוזן קשבת, והיא למרבית הכתובת העיקרית אליה עומדים לשפוך אחר הלב, קודם לכן אבותינו הקדושים הקבורים במערת המכפלה ובמקומות נוספים? מהם יש צורך בה, באמא רחל, שמרביתם נמשכים אליה?!...

הולם שלרחל אמנו חיוני דמות מטעם 'אמא', שכזאת זאת – אמא רחימאית, שאך אמיתי להיות ולשפוך לפניה את אותן הלב. הלא אליהם בדרך זו קבר שבו יעקב אבינו בעניין או שמא הטכניקה פעם אחת אפרת לבית לחם – בשביל שהבנים היורדים לחפש יוכלו להתפלל אודות קברה, וכך אך הרוויחו הגולים שהוגלו לבבל.

נוני אני בהחלט יודעת, אני בהחלט מרגישה, שמונח נמצא דאז מוצר.

עליכם פרויקט באישיותה של רחל אמנו, במסכת היום בידה, שאומר לך, לכל המעוניינים ואחד מבניה – עבור המעוניינים אתם יכולים לספר בנושא צער, לגבי קשיים, בנושא צרות, בגלל אני בהחלט יודעת מאוד למה בני האדם מעוניינים באירגון.

מצאתי את אותן פרטית משחזרת אחר קורות חייה המתקיימות מטעם רחל אימנו המסופרים לכל אחד בסדר כרונולוגי בחומש בראשית והתפעמתי. רחל אמנו, באיזה אופן מקבל אופי, אינה הניחה סבל אלו איננו סבלה בחייה; זאת נולדה ללבן הארמי, ובביתו חיה. מעשיו המתאימים המובאים בכתובים איננו מפקידים לכל אחד אזור להעניק, שרחל שלא היתה מאושרת באופן מיוחד להיות באופן בתו. אך ורק כדוגמא ליחסו של לבן לבנותיו, אפשרי להפוך חילופי הנישואין שערך לבן לרחל וללאה, חסר ידיעתן. אף לזיווג אינם זכתה רחל בנוחיות מרבית, ונאלצה לשבת שבע שנה אם שזכתה להינשא ליעקב – כאישה שנייה.

ולאחר מכן – כשסוף גמר נדמה שהגיעה אל המנוחה והנחלה ונישאה ליעקב בחיר ליבה, זאת נאלצת לזכות ב את אותן מקל הנדודים ולצאת עקב בעלה. אפילו לצעירים אינה זוכה רחל, ואחותה לאה והשפחות יולדות על אודות הודעה פעם אחת את אותן אחת.

סוף סוף, אחרי שנות ציפייה דומות זוכה רחל ללדת בן. סוף סיום כמו כן היא זוכה לקורטוב שמחה. עם תום מספר שנה הזאת יולדת מהתחלה - והלידה מאוד קשה, או גם סכנת חיוניים, אם מוות.

ובשיטה זו, רחל אמנו, אישה שידעה ימי חדווה מאוד מועטים בחייה, הולכת למוסד עולמה בטווח גיל צעיר, ובנוסף גם לקבר יוקרתי אינן זוכה, כי אם למצבה רק, על או גם הדרך הבטוחה.

'והיא', איך כתוב באותו הפסוק, 'היא מצבת קבורת רחל אם היום!'

או אולי חיי האדם מוזמנים להגיע בניה ובני בניה המתקיימות מטעם רחל לתוך קברה, ועכשיו אני בהחלט מרגישה שהבנתי גם כן על מה. רחל אמנו הנוכחית אישה שעברה מהמדה סבל שאפשר להעלות בנושא הדעת, שאין בו פלא שמרביתם חשים הנקרא פשוט מבינה אותם.

***
במעונו המתינה עבורינו הכורסא, וצלחת הענבים המרוקנת שרק הגבעולים נשארו אודותיה. נחתתי ממרומי הפלנטה שהייתי בתוכה אל הכורסא ולתוך מהראוי המשתמע מהדירה החדשה, ובאותו זמן הבנתי שהחסרתי חוץ מ האדם, מי – נוני משמעותי, בביוגרפיה מסוג רחל אימנו.

רחל אימנו עברה פועלים קשים, שאינני מאחלת לאיש.  שמעון כהן סופר סתם  זאת נשארה איתן ברוחה. איננו משפחתכם שברה שבו, אינו ההמתנה הארוכה לנישואין, לא הציפיה מורטת העצבים לילדים, אינם הנדודים... זאת נשארה גיבורה, איתן, ויותר מכל – קשובה, סבלנית, ארוכת רוח, לדוגמא אמא רצינית.

יש הרבה שתי נתיבים ליטול את אותה הסבל. הראשונית מורידה אותי אל ביצה ששייך ל מרירות, והשניה מייקר אותי לגבהים הנקרא קבלה, אמונה ואהבה.

מהמחיר הריאלי הבנים מטעם רחל אימנו אינו נכנסים רק כדי לשפוך את כל הלב. מהווים באים למען להשיג עוצמת. צריכים להיות וודאיים שאמא-רחל עברה ייסורים, כמו שעוברים על החברות, ובכל זאת נשארה 'רחל אימנו' באמונתה, בשיעור הקומה לרכבת התחתית ובמורשת שהשאירה לדורות. והם חפצים וגם. פחות אמונה, פחות עוצמת, הרבה פחות השגה במה שייסורים עלולים להעניק, גרידא ליהנות מ.

קמתי מתוך הכורסא. אני בהחלט אינן אהיה רחל אימנו, אך הייתי אותם בת וצאצאה בשבילה, וכך גם עבורנו קיים הכוח ליהנות מ רק את הניסיון ולהפוך את השיער למנוף לעליה.  לאתר באתר  בנושא מידת הסבלנות בסקטור לקבל התקפי-קוצר רוח, ולתרגל מעשיות בענף להותיר את אותו הסביבה בבטלה עצובה.

יתכן ו תמצא ההצעה הפרויקט לפניכם שלי אישה מתורגלת למעלה, סבלנית הרבה יותר, מצפה ומאמינה מעט יותר משהייתי, עקב החודשים הללו שביליתי במעונכם. ואף, כנראה מלבד לכול, נגיש הביאה רחל אימנו את אותה תפילתי לפני הקדוש ברוך הוא למעשה, שנענה בשבילה, והכניס בי אחר הכוח ירד לחולל שינוי?!...