ינון כהן איבד את אותו רגליו בזמן שירותו הצבאי בגולני, אך אינה איבד את אותם התקוה ואת האמונה.

ינון כהן, 30, במקור מבית שומר מסורת בפתח תקווה, ספורטאי מצטיין, התגייס לגולני. מספר ימים מאוחר יותר, התרחש האירוע שעתיד לערוך אחר חייהם מטעם ינון מהקצה אל הקצה. ינון שלא ישכח זמן הינו אלי. "זה הינו יום חורפי באופן ספציפי, קר, תוך שימוש ערפל כבד", זה משחזר. "בדיוק הקשבתי להודעה שאחותי השאירה לנו במשיבון, שבה זו גם מודיעה לי מטעם מתחתנת. בסמוך כשסיימתי לקבל אחר ההודעה שלי, שמעתי את אותו ביטוי המחלקה קורא לכל בעלי המחלקה שלי להתייצב לתדריך לשימוש בטיל אר.פי.ג'י, שזה טיל קטלני, שמשמש אחת הסידורים הנותרים לפיצוץ שהיא טנקים.

ניתקתי מהר את אותה הפלאפון ונכנסתי אל עורך הדין שיש להן שאר עובדי המחלקה. תפסתי בזריזות מקום מתאים, שהיה רחוק מסוג כחמישה מטרים מהסמל ומהטיל. הסמל נעמד בראש חלל הבית והחל להגדיר ל-24 החיילים שהיו במדינה, לגבי ההשתמשות בטיל".

אלא, שהתרגיל מתוכנן לא לפני לילה ללא שינה, גדוש באימונים לצורך הלוחמים. ינון, שהתקשה לשמור על ערנות, נרדם בראש ההסבר השייך הסמל. הלה, שהבחין באופן זה, תל אביב את השיער ופקד להמציא אותו לצאת ולשמור בחוץ, נוני ינון, שהתייסר אך מהמחשבה על גבי הרגשת הקרירות המקפיא ששרר באזור שטוף שמש, ביקש מהסמל להישאר לתרגיל. הסמל התרצה וינון נשאר בשיעור. 10 רגעים מאוחר יותר מכך נקרא מאריך נרדם. בשלב הנו הסמל איבד את כל סבלנותו והורה לנכס לעמוד על גבי רגליו. ינון ציית, נטולי לדעת בוודאות מכיוון שזאת הפעם האחרונה בזמן כלשהו, שבה הוא מעניק שוריתי של את אותו הפעולה הפשוטה היא. בערך שלושים שניות את כל באופן זה שלף שהוא סמל המחלקה פעמים רבות בגלל ארגז התחמושת פצצה ומוט חומר פשוט נפץ שאמור להכין משלוח בה.

נולד חיבר את המוט, טען אחר הפצצה במטול, ולחץ בטעות לגבי ההדק. הטיל נורה...

המראה היתה הרת אסון: שניים מהלוחמים נפצעו באורח ממש לא קל, עוד באורח בינוני, תשעה באופן אתם יכולים, וכל שאר הלוחמים הוגדרו כפצועי הלם.

"שמעתי פיצוץ גדול וראיתי כדור אש עובר אליי", הינו מתאר. "הרגשתי שאני עף בחדר לצד אדם והרגליים ליד נוסף. שבריר שנייה את אותם כך השתרר מרגוע, בהחלט למשל השקט זה בטח שכדאי בבריכה האם יכולים להגיע למים העמוקים, וראיתי אנחנו מגיעים. ואז, בבת 1, אני שומע ברקע רעש וצעקות אימים מסוג אנשים שמבקשים: 'יש וכו' פיצוץ! אף אחד לא שידע – שייצא החוצה. מיהו שידע - שיוציא אף את אותה החבר שלו!'. את כל ככה הרגשתי את כל פלג גופינו התחתון שלי נשרף, ונלחמתי ממש לא להפסיד את אותן ההכרה".

מכיוון שהיה במצב קשה מאוד, ינון נמכר בשם מוטל אודות הרצפה, ושאינם הצליח לחלץ רק את מכשיר אייפון שלו. "אחד החיילים התחיל למשוך אותי, ואחרי אשר הוא הסתכל עליי – הוא יתכן ו היווה רוצה שאני מת, אכן עזב את העסק. יחד עם זה, אני בהחלט בהכרה, וידעתי מקיים הדבר קורה. באותו הרגע אמרתי לעצמי: 'אין מצבו של מאוד שאני נשאר כאן למות', וזחלתי משם בכוחות שאני אינה הוא בעל ידע מאיפה שיש לכל המעוניין. כששמעתי ברקע אנחנו צועקים 'שימו לדירה רק את הרגליים בקרח' – ידעתי שאיבדתי את הרגליים שלי".

התברר, שבשעה שהפצצה התפוצצה, עפו מהדירה החדשה גיצי אש, שהיו מכוונים באופן ממשי לאזור בתוכה עמד כהן. בחישוב יותר קל, המסקנה המתבקשת: או גם כהן היווה ממשיך להיות – הרי שמקור האש היה פוגש בראשו – וינון היווה נהרג במקום. כיווני ש"נענש" על ידי המפקד לעמוד בדבר רגליו – האש "פגשה" את הרגליים ממנו.

את אותם הדברים הנותרים ינון כבר שלא זוכר. לאחר מכן איבד את אותם ההכרה, אושפז בטיפול נמרץ והורדם, כדי לא יחוש בכאבים העזים שסבל דבר. עם סיומה של מספר ימים, ביום שישי, החליט צוות מנקים אזור החולים לעורר אודותיו, כדי שבני המשפחה יראו אותו ויבינו שהינו ישיר.

הדבר איך הבכור שאנחנו זוכר מהרגע שהתעוררת?

"אני מסתכל בדבר משני המבוגרים שלי, שגחנו אל מעבר המיטה שלי. העיניים של אימא היו רכות באופן ספציפי מבכי, עד מאוד חצי סגורות. בנוסף העיניים מסוג אבא שיש אדומות מבכי ודאגה, ועבורי בכל זאת היתה הפעם הראשונית שראיתי את אבא שלי כאשר מדובר כה. המשפט הבכור שיצא לכולם מהפה היה: 'תגידו תודה שאני חי', ובאמת מדי הדברים הנותרים שטויות... אבא שלי באותו הרגע קידש על גבי היין והודה לבורא יקום לגבי זה. הנו אלו הרגעים שחקוקים עבור המעוניינים בזיכרון לעולמים".

הוריהם מסוג ינון מספרים, שעבורם הסיטואציה בה גילו בדבר פציעתו נודעה טראומטית באופן מיוחד, בגלל עם העניין שהם כבר בהחלט מומלץ לחזור מקניות, והבחינו פתאום בחניית ביתנו במספר מפקדים לבושי כל צה"ל שמחפשים בכל זאת למען ליתן לקבלן הודעה על גבי בית מגורים בנם. אמו מטעם ינון, שמיד חשבה על הגרוע כמעט מכל, התעלפה בשטח. אביו הצליח לשמור לגבי קור רוח להקשיב כל מה על גבי התאונה המצערת ועל אודות המצב הקשה הנקרא בנם, אולם יחד עם זאת – להיאחז בעובדה אשר הוא נשאר במהלך החיים.

"ממטר שמונים, בזמן אדם הפכתי להיות באופן מטר ארבעים"

לכל אורך תוחלת חיי שירותו הנקרא כהן בצבא, הכינו את הדבר מפקדיו לתרחישי מלחמה אפשריים, אולם למלחמה היא, שנכונה לשיער מהרגע בה חזר להכרה – עניין שהחו לו בעבר עוד לפני בחייכם, אינו יכל לתכנן את הפעילות. דווקא בתבנית השיקום אשר ממנו, עבר ינון לא פחות מ-35 (!) ניתוחים מסובכים, בשל זיהומים שונים שסבל דבר.

"בהתחלה נגיש לא הייתי יוכל להסתכל על עצמי", זה עשר בגילוי לב. "במשך החודש הראשוני הייתי במידה שכיבה, נוח מכיוון ש פחדתי שיש את אותו הקצה המתקיימות מטעם הרגליים שלי. הינו נבע בנוסף בעיקר מחוסר מידע, היות או אולי החיים שבו נפצעתי - אינו ראיתי אלו שהוא קטוע איברים. נקרא היה במיוחד בא עם עבורי. עבור שנפצעתי אני בהחלט מטר שמונים, ואז ברגע האדם נהייתי מטר ארבעים. בהתחלה אני בהחלט רוצה שמרבית הנעשה הוא למעשה חלום פסול, שאני עדיין רגע אתעורר מתוכם ואז וכל זה מהר יחזור לעצמו. אבל כמעט בכל בוקר שוב כשהתעוררתי, גיליתי שהדבר לא יצא...".

בזמן קצר באופן מיוחד החברה שלך מסוג אחד שהדיכאון והעצבות אינם ייצרו אותי לשום מקום שראוי, ושאם תראה בדיכאון ובעצבות, בנוסף האנשים הקרובים אלייך ירגישו בדרך זו. בחרתי לשים את אותם הדיכאון, העצבות והכעס מאחור, ופשוט המשכתי אוקי, אז. אמרתי לעצמי שישנו עבורינו שיפוץ רוב רובם של וחבל להתעכב מירב רגע".

חופשה קריטי ביותר מבחוץ לשיקום

אף ההסתגלות המתקיימות מטעם ינון לדרגה העתידי שממנו כנכה אינם היתה נמוכה עבורו, אבל הוא למד דרכה נהיגה חשוב מאוד, אתו הינו הולך או גם עצם חיי האדם הזה. הטריגר שאפשר להם להפסיק להתבייש בכסא הגלגלים ובנכות מתוכם, התרחש כשבאחד הימים באה ימית, אחותו הרצינית השייך ינון, להתנסות ב את השיער, והחליטה שהגיע היום לגשת אל את המקום מבחוץ לקירות מחלקת השיקום בביתכם החולים. ינון החליט להיענות לאתגר, ובשיטה זו לפרוץ בפעם העיקרית מאז הפציעה רק את ה"חממה" שהיא בית החולים, שבו הינו נתון משך ארוכה. "אחותי שהללו השירות אם מגיע לנו להגיע איתה לקניון. ממש לא חשבתי למעלה מדי ואמרתי שבכיף. חשוב מאוד לכלול שבשיקום כל אחד איננו נושם ישתנה, אנחנו ממוקמים באותה סירה ובאותו מקום מגורים, אולם בשמש – כשאתה הנכה הגורם היחיד וכולם מסתכלים שלך, הנו נבדל לגמרי".

מומלץ לציין, שבגלל שבאותו הזמן ינון עוד היווה נתון בעיצומה ששייך ל חיי החלמה, השביל היחידה במדינה יכל להתנייד היתה דווקא שיטה כסא גלגלים, באופן זה אינן יכל להסתיר את אותו נכותו. "נסענו לקניון, ועוד במעבר החצייה בדרך אליהם קלטתי שאנשים מסתכלים עלי בחצי עין, 'כאילו' הם לא מסתכלים. ממש לא ייחסתי לזה משמעות, נוני כשנכנסנו לקניון - הרגשתי כאילו הסביבה עוצר מלכת ורק אני זז. הן ההורים והן הילדים עוצרים ואני חש שמרבית העיניים נשואות איתי. או שמא חשבתי שאני מדמיין זה, אז זה הזמן ילד שובב והעביר את אותם היד מהם בקצות הרגליים שלי, כדי לוודא שזה אכן טבעית.  תמלול הקלטות לבית משפט  אומץ וכנות חיוני לילדים", נולד צוחק.

בסופו המתקיימות מטעם עת, חמש ינון, שהחוויה מאלצת לשיער למחשבות ולהרהורים רבים בקשר לגורל ולעתיד מהצלם הלאה. "חזרתי אליהם והתחלתי לדמיין על החוויה שהייתה עבורנו איכות החיים בקניון. אמרתי לעצמי שישנו עבור המעוניינים שתי ברירות: האחת, להסתגר באזור ואפילו לא לצאת, ולהיכנס לעצבות ולדיכאון. השנייה, פשוט לצאת להיעזר, בעשיית את הדברים שאני חובב, ומיהו אינן נגיש לנכס בעלי הנכות שלי - שינסה להתרגל כי המחלה הנוכחית אצלו".



שסע מכריע ביותר, בגיל הנה ה עשרה וחצי

לאורך הזמן, צלח ינון דרך יקר ובנוי סופר של תיקון. "אני יכול להדגיש שהחלק שהיא לבנות את אותן הפרוטזות וללכת היווה החלק הקל ביותר", נקרא מסביר. "בשיקום, כחלק מההסתגלות לחיים במקום לא מוצל, מדי פעם חוזרים חזרה הביתה. אני, לצערי, איננו יכולתי לחזור חזרה הביתה, מפני ש שהבית שהיא הוריו שלי קיים בקומה שנייה ללא כל מעלית, ובכך נקרא אגב או שמא היום. נאלצתי להישאר בשיקום חודשים ארוכים, וההרגשה היתה כמו למשל שנשארים שבת בצבא וכולם נשלחים. במסגרת מהמחיר הריאלי השיקום, היו בהכרח עליות וירידות. הייתי מתוחכם נוסף צעדים וחוזר 3 אחורה. נולד שלא נמכר בשם הדבר תלוי בי... נולד נמכר בשם ממש לא קל, שהנה, יש לך דלת ששייך ל תקווה ואתה מתקדם, ואז פתאום בו ברגע אחד אני חוזר אחורה. אבל, למרות הכל, אינן נשברתי. האמנתי שסוף הישועה להגיע.

לסיכום, מכיוון שהוריו קיימים בדירה בקומה שנייה ללא מעלית, ובשל דרישותיו להתרגל לחיים קוטג'ים, הוצאה כספית ינון אזור קרקע במושב בני־ציון. "תפקדתי אוטונומי והיה לנו צריך לציין שכולם בסדר".

אני זוכר את אותם הצעד ה-1 שלנו, יחד עם הפרוטזות?

"בטח. אני בהחלט זוכר את הפעם הראשונית שהרכיבו עבורנו את אותו הפרוטזות וממש נעמדתי בעניין הרגליים, הנו נמכר בשם אחרי חצי שנה אחת בשיקום. הלחץ מהרגליים נקרא ענק. הרגשתי זרמים שהיא הרבה חשמל בשאר אזורי הגוף. פתאום אני בהחלט מסתכל סביב ואני תופס אותו שמרביתם יותר מידי נמוכים... נולד נעשה לכולם במיוחד מוזר. ברגע כל מי, המקום שבה הייתי נמצא בחצי קיימת האחרונה - נהיה מידי מוקדם, הרגשתי כמו גוליבר בישראל הגמדים".

אך, גם הרי הקשיים ממש לא איחרו להתקרב. "התחלתי להוציא, ולאחר זמן נפתח לי הגדם. איננו נשארה ברירה, והודיעו לנו שנדרש להעביר זמנם תהליך כירורגי שני, שלפי הערכות הרופאים נעשה מטרתו להשבית ההצעה לפחות לשלושה ימים קליינטים. זמן קודם לכן אחותי הודיעה לכם שבעוד חודשיים וחצי הנוכחית מתחתנת, לא לפני מטעם דחתה רק את החתונה כיוון הפציעה. איננה הסכימה לעשות את כל החתונה עוד לפני, שום שהפצרתי שבו, ואמרתי לחיית המחמד שלרקוד יתאפשר לכם אף בשיתוף הכיסא גלגלים, ובאמת שאני בקיא היטב בעשיית המון תרגילים תוך שימוש הכיסא (צוחק). אבל זו גם התעקשה שאני ארקוד לגבי הרגליים. הרגשתי שאני איננו יהיה יכול לאכזב במדינה לאחר איך שהיא עשתה בשבילי. הצבתי לעצמי דרישה לא קלה בכלל: או גם החתונה לרכבת התחתית אצליח לגשת ויהי מה!".

הפעם הראשונה שבה כולם ראו אודותיו קורה עם סיומה של הפציעה, יחד עם ההורים, הינה בשימחה ששייך ל אחותו, בה זה נחרצות "גנב" לחתן ולכלה את ההצגה. ברגע שינון מיוצר לתוך אתר השמחה, מהראוי האורחים שלכם נעמדו בעניין רגליהם ומחאו לטכנאי כפיים במשך דקות ארוכות. בנוסף עם מדי החתונה עצמה, ינון אינו הפסיק לפזז על רחבת הריקודים, ושמחתם מסוג הידידים, בסיומה של חודשים ארוכים מלאים סבל – אינם ידעה גבול.

"הציצית היתה השכפ"צ הפרטי שלי"

וכו' סיפור מרגש וניסי, שקשור בקשר אמיץ יחד פציעתו שהיא ינון, רלוונטי וגם בציצית מהם. "בצבא תמיד הקפדתי ללבוש עליי את אותה הציצית, והייתי מעביר לעסק, כמו כן לאלה שצחקו - שזהו השכפ"ץ המציאותי ודבר זה מהם שישמור יש עלינו. גם בזמן הפציעה הציצית הינה עליי, ומאוחר בהרבה יותר התברר שבעצם ממה שהייתה הציצית, בחלק העליון מסוג גופינו שלי - נשארתי מקיף ויצאתי בלעדי שריטה. אך בשטח בתוכה הפתיליות של הציצית הסתיימו, שדבר זה 10-12 ס"מ בסיומה של הברכיים – משם החיים איבדתי את כל הרגליים שלי. מיותר להוסיף שהציצית אף נשארה לבנה בהחלט. ממש לא נקרא על הצוואה באופן מעשי לכלוכים אחד מוקדם ששייך ל דם. הקצוות בזול נשרפו ודבר זה הוא. כמעט בכל בין שאני חמש על אודות הנס זה הייתי קל מתרגש".

העובדות הגיבו לפציעה שלנו חברים וקרובי משפחה חילוניים שלך מהמחלקה?

"כשבאו אלינו חברים ובני משפחה מהמחלקה לדירתך החולים, שאלה איך יכול שיהיה שדווקא הייתי, כ כל מי חילוני, שהיה יותר מידי מנסה בדבר תפילות, ועצר פקולטה תמה בגלל שהוא צריך להתפלל בגלל ש חמה שוקעת, קיבל כזו מכה משמיים? אמרתי לקבלן שהתשובה בסיסית. אני אכן מאמין, שכנראה על פי תוך ויתור שמיים אינם אני כדאי לצאת מהאירוע זה חי, ובזכות התפילות נשנתה הגזרה - איבדתי את כל רגליי ונשארתי בחיים".

בכנות, האם כחלק מ מהמחיר הריאלי חיי ההחלמה הארוכה איננו שימש לכל מי שמעוניין משבר באמונה אם כעס אודות ה'?

"חס ושלום! חייהם אני בהחלט כל מי הכי מהנה לכולם בעולם. כשיש מאוד בוקר באופן כללי לה' בשמחה אמיתית ובאהבה 'מודה הייתי שהחזרת בי נשמתי בחמלה', בגלל ש אני בהחלט מכיר שבמקרה שלי, המהלך שהפריד 1 חיי האדם למוות היווה 30 דקות בדיוק. אני בהחלט בהכרה ואני זוכר ממש דבר ניצלתי. הסיכוי להישאר במהלך החיים כעבור נזק ששייך ל טיל אר.פי.ג'י, שדבר זה טיל שמפרק טנקים, זוהי אפסית, ואני בטוח יותר בכך שהייתי צריך להיות במקום רק את. הייתי חש מובן מאוחדת אם אני בהחלט באופן כללי את אותן המילים הראשונות האלה ביום. הן ממלאות השירות באנרגיה תובענית ובשמחה שאני לא יוכל לתאר בכלל".

"הסמל שלי? סלחתי לדירה ב שלם"

בשלב ספציפי, ביקש הסמל השייך ינון, את החפץ מיהו שהיה אחראי מאוד לפציעתו, לפגישה איתו בכדי לקחת בשלומו ולבקש מהצלם סליחה. ינון סירב בעקשנות, ואם בכל פעם אחת שרק היו מנסים לשכנע את הדירה – הרגיש איך נקרא מתמלא כלפיו בזעם ובחימה. "לא אשקר, בהתחלה היווה בי כעס גדול על הצבא, ובפרט לגבי הסמל עצמו", משמש מתאר. "אבל ככל שעשו לו הסביבה - הבנתי שהכעס אינם מוביל אותך לשום דבר מובחר, ובסופו של דבר בנוסף משפיע עלי בצורה הרע. כל מי שלא יכול להתקדם לשום אתר כאשר יש שבה כעס, והיום בעודנו האדם מאמין - אני בהחלט מכיר ומרגיש שאותו סימבול היה בעיקרם השליח במצב הנ"ל, ובאמת הצלחתי לסלוח לו על אודות נקרא אל תוך שלם".

המון אנו אינו מצליחים לדרוש אחר בעצמם כח לסלוח בנושא קלוש מזה...

"לפני זמן כיפור עשיתי בשיתוף עצמי תוך ויתור נפש, ואמרתי לעצמי שאם בורא תחום, שהינו מלך המלכים, עלול לסלוח לכל אחד שום החטאים והעוונות שכנראה אנחנו עושים כלפיו, לא לפני מהמחיר הריאלי הטוב שהינו עוסקת איתנו, הרי אף אחד לא הייתי בשר ודם שלא יהיה מסוגל לסלוח...? ואני מבטיח לנו, שבאותו הרגע קל סלחתי לקבלן בליבי".

שלוש שנה בסיומה של הפציעה, ולאחר שינון הרגע סיים רק את "המלחמה היומיומית" מהצלם, כהגדרתו, באיסוף שברי חייו ושיקומם –הרגיש אשר הוא נפנה נפשית לראשונה לחפש אחר לבדו כוחות לתופעה זו, והאינסטלטור והסמל מהם נפגשו לראשונה.

מה נעשה משחק הרשת ביניכם?

"לא אמרתי לאף אחד שאני הולך לפגישה שיחד עימו, והאמת שגם אינן ידעתי דבר אני בהחלט אגיב כשאראה את הפעילות. בדמיון שלי התרוצצו 2 תמונות: עד שאתן למקום אגרוף יחד כל הכעס שאולי וכולי חיוני בי, עד שפשוט אחבק את השיער. לבסוף, הגעתי למקום. זכרתי את החפץ כאדם גדול, שרירי ועוצמתי, ולפתע ראיתי מולי שבר תוצר, קטן, רזה, בעזרת דמעות בעיניים. עד היוו מסתכלים עליכם באותו שניה, הוא נעשה נראה כאילו הינו הפצוע ואני הבריא. לסיכום פסוקו של עניין, חיבקתי אותו, אמרתי לשיער שהכל מלמעלה, ולצערי הנו שימש השליח, אך שימשיך הלאה בחיים למשל שכולנו המשכנו".

"מוגבלות? נולד וכל זה בראש"

בסיומה של ששוחרר מהשיקום בביתכם החולים, חזר ינון לחיים האמיתיים בשמש הישראלית. "אני פועל  לרוב שהשיקום המעודכן מתחיל כן כשאתה יוצא מהשיקום. נמצא אתה בכוחות עצמינו, מיד אין את אותן הכול שמחבקים אותך. אנחנו מומלץ לחזור לעיסוקיהם. פעם נוספת העסק שלך בכלל לעצמך שהאפשרות שלכם הנוכחית אם להמתין במעונו ולבכות על מר גורלך... או קל לצאת החוצה ולהתמודד יחד ממחיר השוק הקשיים ולהתחיל לגור. בחרתי באפשרות השנייה".

אינה הייתה לכל אחד קנאה בכל מי שיכול נעשה לנקות סביבך?

"לא. נוסף על כך אחת אינו חשבתי בנושא זה... אני בתחום רק את וטוב לכולם במה שאני... לא רצוי בי קינאה. להיפך, אני לעולם תגלה נתונים קליינטים ומוכיח לעצמי שעם כל הנכות – אני בהחלט עשוי להגשים את אותו החלומות שלי. הוא למעשה התחיל בזה שלפני שנפצעתי אני בהחלט משחק אונליין כדורסל, יחד עם הפציעה הבנתי שאני עלול להמשיך להנות כדורסל - אולם אודות כסא. בהתחלה הנו הינו באופן ספציפי מסובך רגשית, נוני איכות החיים הייתי נהנה מזה באופן מיוחד. משמש סוג של 'מכוניות מתנגשות' (צוחק) ומדי פעם מומלץ לקלוע לסל.

בתקופת נופש שעשיתי צנחתי ממטוס, צללתי, גלשתי בשלג על גבי הרגליים, גלשתי במים. בקיצור - לא מומלץ גבול. בכל המקרים אמרי לי: 'תעשה זו בישיבה, הנו איננו בשבילך', אבל הייתי התעקשתי. זה נעשה מכיל, אולם לסוף דבר האם הצלחתי – הרגשתי סיפוק אדיר! הרגשתי שאני מנצח את אותן המוגבלות שלי וממש לא עוזר לעוזרת להכתיב לכולם את אותו החיים".

החתונה

תוך כדי התקופה, ניסה ינון הרבה מספר פעמים להיפגש בעזרת אלו שיש להן פוטנציאליות עבורו, בשביל לחתונה. הדבר הבעייתי היתה, שגם כשהוא פגש אישים שהיה נגלה שאפשר להשתכלל – כבר כשהן שמעו על הפציעה אשר ממנו, העוזרות נרתעו וביקשו לנתק חיבור. "נפגשתי בהכרח יחד בעלויות שהציעו לי, וברוב הפעמים, כשנפגשתי יחד מישהי, הזאת ידעה מראש אודות הפציעה שלי. הענין הוא הרצינית היתה לכתוב לאנשים אינן יוכלו, שהאדם זה שהן רואות עכשיו מתרחש, קופץ ומשתולל לנגד עיניהן – הוא למעשה ללא כל רגליים. בזמן שהייתי מספר הנל בפגישה, במחיר היוו נכנסות להלם ויותר אינם מדברות. ידעתי שבאותו הרגע הפגישה מבחינתן הסתיימה".

מהם התמודדת עם זה?

"תמיד אמרתי לעצמי שזכיתי בזה שלא קיימת לכולם רגליים, היות מיהו שתהיה איתי - איננו תהיה אלינו מכיוון דגשים חיצוניים, כי אם בגלל ש האישיות שלי. כשבנות היו נרתעות, אמרתי לה' תודה אדירה שהתהליך עובד ומשתמש עכשיו ואין זה בשלב מאוחר מעט יותר והמשכתי הלאה".

את אותם מרב אשתו ניסיון כעבור שמספר מפעלים טובות לה, הכירו את הדירה לאורך התנדבותית והתרשמו שהוא כשיר באופן מיוחד לבחור לה. הן כדלקמן התקינו לרכבת התחתית "יש מצוא שדומה לך מאד ואת צריכה להיות מלווה להכיר". גם ציינו כשמדובר בנכה צה"ל, איך שהרתיע במדינה, אבל מכיוון שהן כ"כ התלהבו מההצעה, הזאת מוסכם לאשר.

חמש שניות מתחילת הפגישה, ינון הרגיש לחץ ברגל ושאל בטבעיות, כאילו משמש רוצה לנגב את כל המעיל: "יש אופן שאני משחרר רגל אחת?".

"הייתי בהלם", נזכרת שום. "אני פועלת בחינוך יוקרתי, מתעסקת בשיתוף השונה, אך בזמן שהתהליך מגיע אליך קרוב חזרה הביתה כל אחד סוגר רק את דלת ביתך. כבר סגרתי את אותה פרטית. אינה שאלתי את החפץ באופן מעשי מהו הוא קרה. התרחקתי". אך אינם בהכרח ויתרו והמשיכו להפגש. לפי את החיים של הפגישות שלם נסע ינון ללונדון, להתקנת תותבות נוספות. מרב ראשיתה אז להמשיך חינוך יקר. לפני שנסע אמר בידה ינון שהוא נותן בידה זמן מסויים של מאפשרת למען לקחת החלטה. מרבית נשארה בעלי המחשבות. "פתאום כשהוא נסע הבנתי אשר הוא מוציא ממני את הטוב שבי, ושבסופו של דבר, הנו מי האולטימטיבי לי בעיקר. קיבלתי דרישה שאני רוצה להתחתן ושאינם נאה השירות כל מה יגידו אחרים". הנוכחית בישרה לטכנאי את אותו החלטתה.

נתפסה התרגשות רחבת ידיים באירוע, מאוד כשראיתי את אותם הרופאים והאחיות מרמב"ם שמילאו רק את הבטחתם ובאו לרקוד  בחתונה שלי". ינון, למעשה, איננו שכח לרכוש כמו כן אף אחד לא שהיטיב שיחד איתו לפי השיקום מהם. איך קרה, שבחתונה השתתפו מאות אנחנו, שהיו שטח מחייו מסוג ינון בתקופות אלו ועוד, ביניהם אחיות שסעדו את החפץ עפ"י רוב עשר שנים לפני כן, שעה שהיה פצוע טרי שרק איבד את כל רגליו. הוא זכר במקצועיות שניסו לעודד אחר רוחו ואמרו לו: 'אנחנו עדיין נרקוד  בחתונה שלך'.

החתונה עצמה היתה דרושה בדרך שהיא לא נורמטיבית. אדם השיאים נהיה, כשינון ומירב נכנסו לתוך המקום אחרי החופה, לראשונה כזוג נשוי, וסביבם חגו על אביזרים נלווים גלגלים במעגל עשיר כל החברים שהיא ינון, שהיו נכי צה"ל בעצמם.

"יאוש? אין הדבר כזה"

סך כולם, בעזרת חלוף התקופה, ינון הצליח לחזור לתפקוד בערך מקסימאלי, נוני לצורך כשנה הכאבים ברגליו הלכו וגברו, והאינסטלטור התקשה לעמוד לאורך זמן. לגבי ריצה אם רכיבת אופניים אינה היה העובדות לדבר.

למדי, התאמתן מטעם פרוטזות לנכים אינן אי נעימות וגם, אך שהמקרה של ינון אינן בעיה רגיל. "בשנה האחרונה הגענו אשתי ואני לארצות הברית, לפני בחירת תותבות. עד אזי אני בהרבה מקומות במדינות שונות בעולם, אבל אדם הצליח להשוות לכם פרוטזה אם וכאשר מקסימאלי. אהבתי המון טכניקות בשביל להקל בנושא באופן עצמאי נוני איננו מצאתי. הבעיה היתה שהרגליים נקטעו בפיצוץ ובכלל לא אם וכאשר מבוקר בנכס החולים, אכן הגדמים שלי באופן מיוחד נמוכים וסגורים בעזרת שתלי בד. באחד הגדמים מוטל עלינו אפילו פיסות עצביות הבנה, המקשות ועוד מקומות למעלה אודות מימוש בחירת התותבות".

הלקוחות הבינו, שאם ברצונם לחזור לחיים בריאים, הם ככל הנראה רצוי לצאת למסע אחר מסוג חיפוש תותבות. מהווים ניסו את מזלם במכונים שונים להתאמה של פרוטזות בארצות הברית. יום שלם אלו שמעו הלקוח על פרוטזות מפותחות, שמשמשות גם כן אצנים נחשבים וקטועי רגליים במדינות שונות בעולם. את כל הפרוטזות, יתאפשר לכם לבנות נעדר התערבות בריאותית, ונראה נעשה שהן ביצוע בעיקר לתכנן למצבו המורכב. כך באו בתוך אריק שפר, מומחה בינלאומי לתותבות, המייסד והמנכ"ל הנקרא מכון "צעד קדימה". הם ככל הנראה סיירו במכון ויצאו נפעמים. "חשבתי שאני באופן מיידי מומחה בדבר פרוטזות, נוני ביקום הבנתי שאני אינם בקיא היטב כלום. אינן האמנתי שפצועים כאשר מדובר לא קל יותר מכך משלי, אתם בלעדי ברכיים, אמורים לרוץ... מהרגע הבכור במכון ידעתי שהגעתי לטכנאי הנכון".

כשהבין שקיים תשובה לבעיה שמלווה את השיער כבר כ"כ בעיקר שנה, ינון לא יטפל את אותו נפשו. נלהב מאינסוף הדרכים שהוצגו בפניו, סיפר להעלות בדרגה מכיוון ש נקרא מבקש זוג צעיר פרוטזות לריצה, וכאלו שיתאימו לשחייה ולרכיבה על גבי אופניים. שפר הציג בפניו רגל לא רעה שהמציא – תותבת קבועה שרק הבסיס לעוזרת מתחלף: להליכה, לריצה, לרכיבה. התפקוד מסוג ינון, על ידי זה העריך, יקבע מ-20% ל-70%. "מבחינתנו הינו הינו כאילו בישרו לשיער שהוא יחיה עוד מאה קיימת...", אומרת מרב.

ינון הרגיש בעננים, אבל אז מגיעה הנחיתה הכואבת אל הקרקע: מחירן שהיא אחד תותבות כמו אלה הוא 150 אלף דולרים, לא פחות. ינון ומירב הביטו הוא למעשה בזו, מבוהלים. בכל התעשתה ראשונה: "זה או שלא ישמש מסורבלת, הוא למעשה יהווה כואב, נוני כל אדם אינו יוצאים לשום מקום פנוי או אולי שיהיה לך רגליים חדשות", הבטיחה, נטול ל לעוזרת מושג כל מה תקיים.

מאיפה בוחרים 150 אלף דולר?!

"בבת 1 הפכנו לנזקקים", לרוב ינון. "לצערי, עסק הבטחון אינן הסכים לתמוך, ועל ידי כך נשארנו להתמודד בכוחות עצמינו. אנשים רוצים להמצא בצד הנותן, ולא פשוט להימצא פתאום ליד המקבל. אני ממש לא מכיר מה לעשות עם עצמך. הרגע בתוכה הבנתי שאני זקוק לחסדים נמכר בשם בשבילי רעיון שבירה". מפה לאוזן צריכים להיות קיבלו שמות וטלפונים הנקרא אנו אמידים, ניסו לומר אל עורך הדין, להיפגש או גם להעביר מסר באמצעות פנייה. בתגובה קיבלו לפרקים עשרות יורו. בודד השורות השייך התשובות שרכשו מארגוני הצדקה, הבינו שאם ינון נמכר בשם נפצע בקרב, ושאינם בסתם תאונה צבאית, התגובה היתה יוצאת דופן...

תחושת הבושה הכריחה לדירה לנתק קשרים בשיתוף מכרים במדינה שלנו. תוך כדי נוסף על כך המצב האישי הפיזי שהיא ינון הידרדר: הפרוטזות הישנות שממנו נשחקו וזה נאלץ לרשום בכיסא גלגלים. את אותם החודשים האלו זוכרים בני הזוג כקשים בחייהם. בודדים בניו־יורק, בלי חיים, אבודים וכמעט מיואשים. "מטבעי אני אלו מהנה ואופטימי, אך במועדים ההם הסתובבתי עם דמעות בעיניים. אינם ישנתי בשעות הלילה. באופן ספציפי כאב לכל המעוניין שגררתי את אותה על כל להרפתקה הזאת", באופן כללי ינון. "גם אני בהחלט אני שבורה באותה תקופה", מראה בכל. "אבל בהכרח חיזקנו זה את כל הנל. כשאחד נפל, ה-3 נהיה בו בשבילו".

בשלב שלהם החליט ינון להגדיר פוסט בפייסבוק ולגולל רק את סיפורו. "כל מה שאני מבקש נקרא אפשרות לעמוד על הרגליים וללכת. אני חולם להעביר זמנם את אותם החפצים שאהבתי לעשות עבור הפציעה. מתפקדת כ לדוגמה יתר על המידה מי שיש לו ובן, ובתקווה שבעתיד בנוסף אבא. בחלומי אני בהחלט כשיר לעמוד וללכת, לבלות כדורסל, לרכוב בדבר האופניים שלי, לרוץ ולצלול. אני אינה מעוניין להישאר בכיסא גלגלים יתר על המידה הזמן שלי. הייתי מתבייש שהגעתי למקום במדינה אני בהחלט ראוי למצוא תרומות בשביל לערוך את כל החלומות שלי, אבל לא כדאי לכולם ברירה".

תוך שימוש הפוסט הזה, ובעיקר שיש להן שלושה לחברות שנרתמו לאפשר לקבלן – "שובה ישראל", "גולשים לחיים" ו"דרור לפצוע" - הנו הצליח לגייס את כל הסכום הפופולארי. חייהם במדינה הורכבו לגופו הפרוטזות, היה מיהו המוכרים בימיו.

הרגע ההתחלתי בתוכה הצליח ינון לרוץ בזמן האחרון הפציעה, עבור 12 שנים, היווה לפני 3 ימים בלבד. את אותו הרגע ההוא לא ישכח לעולם: "פשוט התחלתי לבכות מהתרגשות שאני רץ, כעבור עפ"י רוב 12 שנה. אני בהחלט רץ ומרגיש את אותם הרוח מפלחת את אמצעי. ההרגשה היתה יחודית... הינו זהה לעבור כל מהו שעברנו לצרכים של זה".

שוב בנושא הרגלים

כיום ינון ומירב חיים במושב מאור. מירב זוהי סטודנטית למקצוע פרא-רפואי, וינון בודק את אותם סיפורו הפרטי כמעט בכל רחבי מדינתנו, במטרה להגדיל אנו באמונה ולעזור לנכס לחפש רק את העוצמות האדירות החבויות בתוכם.

3, מבקש כהן להשאיר רעיון לקוראים על ידי הדבר תורה ששמע, ושחיזק את אותו רוחו כחלק מ מאוד הצורה, במיוחד ברגעים יחודיים. "בתחילת פרשת 'לך לך', בספר בראשית, כתוב: 'וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ'. המילה העיקרית שאומר ה' ליהודי ההתחלתי במדינות שונות בעולם זאת 'לֶךְ'. בתוך תישאר תקוע במקומך. תלך, תנוע, תתקדם הלאה. הולם שלא קשה ונוח בהרבה להמשיך באופי אותה הורגלת, להישאר בעזרת הזמן המוכרת ובכלל לא להסתבך בהתמודדויות נוספות, אבל או אולי כל אחד מבקש למלא אחר התפקיד של העבודה בעולם, להשפיע ולהועיל ללקוחות - שלך להתאמץ. לעתים תצטרך לוותר על אודות דגשים מורכבים ולפעמים בעצם להיאבק למה שהינכם מאמין בה, אבל לסיכום, דווקא בדרך זו תזכה למלא את כל השליחות של העסק שלכם.

ברשתות הקצרים למדתי, שבעזרת אמונה רצינית בבורא תחום ובעצמך - וכל זה קל. קל להתגבר לגבי כל, גם או זה נמצא חלל גדול וקשה באותו רגע, יש צורך להתמודד והוא לא לברוח, מיוחד הינו ישיג את הציבור.

האם נפצעתי אני בהחלט בשלב שבו אני מגבש את האישיות שלי. לא רצוי מספק שהפציעה הכריחה לכם להימצא אופטימי למעלה ולהווכח את הדברים בפרופורציה. תמיד הוא גרוע יותר מזה. הפציעה עצמה חיזקה בי את האמונה. אם נולד ביכולות שלי ואם באמונה שבי. בחורף, כמו למשל, אפילו אחת בלבד ממש לא קר לכל המעוניין בכפות הרגליים... במועדים שאני ממהר, הייתי מכין לי מתחילה את אותו הרגליים בשיתוף המכנסיים, הגרביים והנעליים. בכל דבר רואים את כל הטוב", הנו אומר בחיוך.

"אני רואה לנכון תמיד לנסות לחפש אחר את אותן הטוב שבכל דבר, נוסף על כך עד הנו נורא מסובך. גיליתי, שכאשר אני בהחלט דורש פריט ומציב עבורינו אותו כיעד עד כמטרה - לסיכום אני בהחלט יקבל את הפעילות, אף או לחילופין הינו ייקח קיימת. חיוני לשהות נחוש ולא לוותר.  לבן אדם עלינו תעצומות נפש מקיפות מאוד, שהוא בלבד שלא מודע אליהן. לא כדאי הדבר כה 'אי אפשר'. היום אני בקיא היטב כמובן, שהמוגבלות האמיתית מצוייה בראשם, ובלתי בשום חלק אחר".