והיום - טיפ בהשוואה ל עצבנות:
ממשיכים. ש סופר סתם דם – פרשת השבוע מכירים חייהם לתוך מכת צפרדעים. אבא ואימא יודעי דבר ישמעו השבוע מילדי הגנים את אותם הסיפור המפורסם על גבי המכה הזו: בהתחלה נודעה אך צפרדע פעם, אבל המצרים היוו מכים בו, ובאמצעות כך זאת הפכה לצפרדעים רבות. מהמחיר הריאלי רק אחת שהיכו באחת – זו גם התרבתה. הרב יעקב מדינת ישראל קנייבסקי (המכונה "הסטייפלר") שואל בספרו "ברכת פרץ" בשביל מה המשיכו המצרים להכות אחר הצפרדעים. הרי זה היוו דורשים להבין להבדיל שכך זה אך נוטים רק את מספר הצפרדעים במצרים. נקרא עונה ומסביר זה הזו מידת הכעס – כל אחד ממשיכים לכעוס, וחמתם בוערת, והם מנסים להתנקם, אולם זה אך ורק מוסיף רוע ומרמור ברחבי אירופה, וגם הלאה וחוזר חלילה.
"כך הנו בכל מקום שכועסים", נקרא כתיבה, "כי אם ישמעו חרפתם – וממש לא ישיבו, הרי ישתקע (יישקע) מהו לאט לאט. אך כשמגיבים עבור מי שכנגדו – מצורפות נקרא מוסיף לקבל חזרה לעומתו כהנה וכהנה". כללי מוסיף ומסביר שמידת הכעס מקפיד לשכנע ציבור הצרכנים להשיב מנה פעם אפיים, אולם או נחשוב בדבר בדרך זו לרגע בשיקול הכירא, לפניכם שטוב ויפה לבצע בשתיקה לגבי העניין, או יעבור זעם. ראית צפרדע? ראית מריבה? נסה להתאפק והוא לא להתעסק איתה, בשביל אינו לזרז את אותו הסיפור.
(ציור: יואל וקסברגר - "מלכות וקסברגר")