סיפורם האישי מטעם מיהו בן 80 ובתו שהרוויחו מהתחלה את הקשר ביניהם.
גלית, העובדת הסוציאלית, ניגשה לתוך מיטתו של חיים. "אתה חוזר לביתנו בעוד שלוש שעות. במידה ויש בבעלותכם נושא מה תסתדר?"
"אוה. אני אהיה בסדר", אמר הגבר בן השמונים בחיוך שובב. "תמיד אני עצמאי".
"כן, אבל כל אחד לאחר סוג של. שברת את אותן הירך ואתה אינה כשיר להגיע לבד", אמרה גלית. תמלול הקלטות לבית משפט האם הייתי מבינה מיועד, אנו חי בגפך בקומה השלישית?"
הזקן ענה לאט. "אשתי נפטרה לקראת למעלה מחמש שנים".
"יש לך ילדים?"
"בני נפטר בילדותו לקראת החיים."
"כן?" העובדת הסוציאלית חקרה.
התשובה יצאה באיטיות. "יש לכם בת... אבל אין עבורינו איתה מירב חיבור כבר עשר שנים".
"למה?" הזו שאלה בהחלטיות.
"זה סיפור ניכר, אני מעדיף ממש לא לדבר על אודות זה", אמר חיוניים, בימינו בסמוך ללא חיוך.
אולם גלית אינו ויתרה. זאת הינה צריכה לחפש אחרי פיתרון. "אז יש אפשרות ש נשנה את המצב. החברה שלך תצטרך סיוע, והמקום הטבעי באופן ספציפי לדרוש אחר בו נקרא אל משפחתו."
"הא!" מלעבוד התפרץ בגסות. "שום סיוע אינה תבוא מהכיוון הזה".
"ספר עבורינו על אודות הניתוק. העובדות גרם לכך?"
"נתתי לחיית המחמד הכל! חינוך. אירוע. תמלול שיחות עזרתי בידה לבצע בית מגורים – אולם למה לדבר. הכל קרה לפני זמן רב, ובקיצור לא רצוי לכל המעוניין בכל נושא באילנה ובבעלה תיכף חמש... לא, 12 שנים."
"ומה עד אני בהחלט אתקשר אליה?" הציעה גלית.
תמלול הקלטות לבית משפט תעשי מהם שאת דורש, אך אני אינה שותף בכלום", אמר הזקן במרירות, כשהוא מפנה את אותן פניו אל הקיר ומסרב ללמוד בשיחה.
עקשנות
גלית יצאה מהחדר ועשתה קצת פעולת בלשות. זוהי מצאה את אותה השם ומספר הטלפון השייך בתו מטעם הפציינט בידה, וקבעה איתה התראות בביתה. אילנה הייתה אישה מעולה בגיל הדירה, שעבדה כטכנאית חנות בוטיק והיו לה שלוש ילדים קטנים בגילאי העשרה. נגלה השייך מבחין נושא רב כששמעה שאביה שבר את אותן ירכו וקשה לקבלן להחלים.
"לא ניווכח עבור המעוניינים שישנו לכולם מה לעשות", אמרה אילנה בדממה. "אין לעסק חיבור בסמוך 12 שנים עד יותר. בהתחלה אהבתי להגיע אל תוך שימוש אבא שלי, נוני זה מאוד טיפוס עקשן. הייתי מצטערת שהינו שומר לכם טינה, על כן יש להמנע מ לילדים שלי סבא. הסבא והסבתא השניים שלם דרים בחו"ל – יחד עם אמריקאי. בשביל האמת לאמיתה, אתם מוצאים לפתע הנל מדי פעם הרבה יותר קרובות עוזר אותו".
"ספרי עבורינו העובדות הוא התחיל", ביקשה גלית.
אילנה נאנחה. "כשנולד הילד נוסף שלי עם סיומה של שני במחיר, הוא למעשה נעשה הנכד הראשון במשפחה. אבא שלי חשב הקרוי לדירה בדבר שמו – נולד המנהג בידי המרוקאים, אך הוא למעשה ממש לא המנהג המתקיימות מטעם תוך שימוש. אחיו נהרג בתאונה, ואנחנו קראנו לילד בנושא השם. אבא שלי רתח מזעם. הינו אפילו אינם נהיה הסנדק, ואני בגדול אינן זוכרת מדוע. זה קרה בראשם הברית, בצעקות וקללות מאותו רגע של הינו גם אחת לא מיוצר להתנסות ב אותנו".
אילנה נודעה שקטה לזמן קצר. "אפילו כשאמא שלי נפטרה, אינו ישבנו תוך שימוש שבעה. זה סופר עצוב. אנו איננו קבוצה רחבת ידיים. אחי הגורם היחיד מצא את מותו כשהוא נהיה בן הנה ה מדלקת קרום המוח. אמא שלי, זיכרונה לברכה, הינה מתחמקת בסתר מביתה למען להקליק על אותכם, נוני אוי ואבוי או גם אבא שלי נהיה תגלה אותם. הרי למדנו לחיות בלי שום אבא. הוא כואב, אך הדבר אפשרי לקנות."
"טוב, נמצא נולד חולה וקשה לטכנאי. להמציא אותו ההצעה. או שלא תוכלי לכבוש שיחד איתו באיזשהו מצבו של."
פיה שהיא אילנה נפתח, ופניה עטו מבט קשוח. "עכשיו, כשהוא צריך אותך, אני בהחלט צריכה לשכוח את כל הכל? את אותו העלבונות שהינו הטיח בי כשניסיתי להשלים עימו לקראת שנים? איך אשר הוא בייש ההצעה כשישבתי שבעה בכוחות עצמם בדבר אמא שלי ואנשים אינו יכלו ולהיות למה? קיים, אחרי מהמחיר הריאלי התקופה האלו, אני בהחלט מחוייבת נוח לשכוח מהכל? אינם. לא! הינו התחיל אחר המריבה, שהוא יבקש סליחה."
"אבא של העסק מי מבוגר. הנו עד נמצא, עד לכאן אינה."
אבל אילנה הינה עקשנית כמו למשל אבא שלה, וגלית יצאה בתחושת אכזבה.
לסלוח? לכאן לא!
למחרת פועלים עלה את אותה ראשו כשראה שהעובדת הסוציאלית נכנסת. לחדרו. "נו?" הינו שאל, ונראה שהינו מצפה בעלת בשורות איכותיות עבורו.
הנו בהחלט דורש להשלים תוך שימוש הבת ממנו, חשבה גלית. נולד נגיש אינו מכיר איך להעביר זמנם בכל זאת. "פגשתי את כל הבת שלך", זו אמרה. "היא באמת אלו מקסים, ומהווה באופן מיוחד הצטערה לקבל מתחיל בבית חולים".
"אז?" אמר המוריש.
"אני חושבת מטעם מצפה לטלפון ממך בשביל שתהיה לכם האפשרות להיווצר מהתחלה בשיתוף."
שביב התקווה חמק מפניו של חיוניות. "לעולם איננו. הייתי בחיינו שלי לא אעשה כל שלב בכדי לסלוח לעוזרת עם סיומה של דבר הנקרא עשתה לכל המעוניין..."
"מה זו עשתה לך?"
מלעבוד בקושי נמכר בשם יוכל לדבר. "הנכד הבודד שלי... בברית, לא נתנה עבורנו רק את הכיבודים. איננה קראה לתינוק בשמי. הזו התעלמה מהאבא לעוזרת, ממי שגידל שבה ועשה למענה מידי הרבה מאוד. באופן מעשי אינה מוצר מזון האדם. ממש לא יכולתי בהרמת את כל הראש בבית החליטה לחוקק כשאנשים שהללו את העסק 'איך זה קראו לנכד שלך'? איזו בושה! ואחר ככה, כשהיא התקשרה להגדיר, להתנצל, זוהי אך הציגה אחר הצד המתקיימות מטעם בעלה, ממש לא את אותו שלי. איננו, אם זוהי מבקש לכבוש, של תתקשר איתי."
"טוב, או אולי אני אינם נמצא לרכוש עזר מהמשפחה שלנו, נצטרך למסור את העסק ביתי אבות או גם להעסיק מישהו שיעזור לכל אחד בכל בית." חיים סירב לתכנן על אודות משרד, הרי גלית ביקשה אשר ממנו להתקרב למשרד לרכבת התחתית ולמלא טפסים עבור מנקה בית בשעות את אותן הצהריים.
חיוניות הובל בכיסא גלגלים לחדרה השייך גלית, שהיה מעורב בשבילה ולקולגה בידה, כשהוא וכולי רותח מכעס ואף וגם מאכזבה. כשהם החלה למלא את הטופס, קולה הנקרא אישה צעירה עלה מהפתח, "האם העובדת הסוציאלית מסוג מחלקת הילדים שרויה כאן? אני בהחלט זקוקה לאישור חנייה לקראת בני שזקוק לקביים."
יחד עם זאת נתפסה אילנה. זאת זיהתה מייד את אותו גלית, ואז עיניה נחו בנושא הגבר הקשיש בכיסא הגלגלים שישב במקביל ל השולחן בפני העובדת הסוציאלית. נולד נראה כל כך מוקדם וחולני. שאין בהם להניח הרבה יותר ממחיר השוק, הזאת נפלה לצידו, מחבקת ומנשקת את המקום ובוכה, "אוי אבא'לה, אבא'לה, כל אחד נמצא כל כך חיוור וחולה. אינם ידעתי! אינו ידעתי!"
הזקן השיב לעוזרת חיבוקים, "אילנה, אילנה שלי!" דמעות זלגו לגבי לחייו.
"לפעמים קורים ניסים", גלית דיווחה בפגישת הסגל הסוציאלי שנערכה את אותה זה. חיי אדם חזר הביתה בשיתוף אילנה, והרוויח שלוש נכדים ושלב הטוב ביותר מתישהו.
ואם תשאלו את אותם הבת ואת אביה הזקן מה נקרא קרה פעם, אלו יסתכלו הנו בנושא הנו, ויענו בעזרת, "טוב, את/ה פנית לארץ מכריע ביותר, לא?"