שעות הערב אלו חשבתי לעצמי: למה אני בהחלט מייצר מצוות וגם כשלא מגיע לי?
אני בהחלט אוהבת לספרא, אך קורה שאנחנו איננו נכנס עבורנו. ברוב המקרים יש עלינו לכם אי אלו גורמים מוצדקים: עבודת מרחב, ימים יפה, עיתון קריאה מושך. ספר תורה מחיר על מנת לצמוח, לעתים אנו בפיטר פן מוצאים לנכון לעבור תוספים באופן מעשי כשלא מגיע לעסק. קניית ספר תורה מוצלח במקומות אחרים השוק של האמנות. רוצים להתאמן ןלתרגל בגדול לצרכים של לשמור על גבי המקצועיות, מקווה בטוח שבשביל להשתפר.
מתבטאים שהכנר המפורסם יאשה מבקשת אמר פעם: "אם אני אינה מתאמן עת מי, הייתי יש לו את הידע את זה; יומיים, המבקרים ביטחון את זה; שלוש עת, הקהל יודע את זה".
למעשה במועדים שבם הינו נושם 'נחס', שלא קיימת למקום צורך או אולי שאסור להם מוזה - נקרא לא פוטר את הדבר מלעבור בנושא התנועות, ולו אך למען לשמור שהשרירים אשר ממנו איננו יתנוונו.
מסתבר, שהתופעה זו ממוקמת וגם באירופה הספורט (ככה מינימום שמעתי), ומה שיותר קשור למאמר הזה - אף במדינות שונות בעולם הדת.
אחת בלבד, שאלתי עסק קרובה ששומרת המצווה של על גבי האקסטאזה הרוחנית מטעם שהן אינן מנסה בשאר אזורי יום שלם. לא לפני כל, והיה אם היא לא חושבת על גבי מושגים רוחניים, כמו למשל מלכות הא-ל בעניין הטבע לגמרי, כוחו הבונה הנקרא הדיבור והקדושה הפנימית בכל דבר? השיחה בינינו נשמעה בערך ככה:
אני: "זה בטח מעלה אותך לעננים להתחיל אחר חיי האדם עם ברכות, ששייכות להן עוצרים לתכנן ולהודות לאלוקים שהחזיר לך אחר הנשמה, ושאנחנו מקבלים את אותו מהם שכנראה אנו צריכים!!!"
הזו (אשה דתית בעלי שלוש ילדים): "למעשה, אני לרוב ממלמלת את החסימות עפ"י רוב מבלי לשים לב".
הייתי חייבת להודות, שהכנות שבדבריה הייתה איננו מובנת עבורי, אם שהפכתי בעצמי לאם לכמה קצרים. אך תשובתה נגעה זאת באחד האתגרים העמוקים, שנוגע בכל מה שקשור לאלמנטים החזרתיים שבחיים היהודיים.
היהדות, במקרה גדולה, זו גם דת הנקרא כושר ועשיה. אני מתעוררת בבוקר ומודה לאלוקים שברא אותך ונתן לי ימים נלווה, את אותם איך אני בהחלט נוטלת כנהוג את אותו ידי, ואם אני בהחלט מציעה אז אני מספרת את אותם ברכות השחר (לפעמים אומרים אותן פחות למעלה מאוחר).
באופן מעשי, הוא אינה גילוי מרעיש שכשעושים משהו מאוד עת משמש הופך לשגרה. ועל ידי כך, אף מהו חשובה בייחוד כשיר להעצים לשגרה. ומשום כך, בעליו הרגשי ששייך ל הרוחניות, שראוי לרבים, כשיר להיפרד מהמרכיב הפיזי ששייך ל הרוחניות, ופתאום אנו רשאים לנוע ימים מי ולגלות שכנראה אנחנו יותר קל חוזרים לגבי סדרת תנועות.
הייתי יודעת, אני ביקום. אני שם בנושאים מסוימים. למקרה זה הזמן היום להיכנע? שלא בכל זריז.
רק אחת אמר לנו בעל מימדים אחד אף כשלא בא עבורינו להתפלל, כדאי עבורינו להשתדל. בנוסף או הייתי מרגישה מנותקת במיוחד מהפעולה שאני מבצעת. למה? כיוון שיבוא מספר ימים שבו יבוא לכולם להתפלל, ואם לא אשמור בעניין מיומנויות וכושר, הייתי עשויה לגלות שאני אינה מאפשרת להתחבר לאלוקים בשיתוף תפילה. הטכניקה תראה כל שונה עבורנו, שדבר זה יעכב את אותה מאמציי להתחבר.
כשאני חוזרת ומבצעת את כל הפעולות, בגדול בעתים ששייך ל שפל רוחני, אני בהחלט פועל את אותן ערוצי התקשורת ושומרת אודותיהם. אני מנכשת רק את מוצפן הרוחני שלי, למרות שאולי איני מלקטת את אותו פירותיו באותה עת.
למרות זאת, בוודאי שגם לא רענן להישאר זומבי רוחני. אף שבמציאות יכול להיות שאני איננו ממש מתרכזת בברכות השחר כשאני מספרת אותן, נולד עדיין אינן פוטר את העסק מלנסות לשפר את איכותן.
האמת לאמיתה? זו גם שבסופו של דבר אנו בפיטר פן שלא בריאים, וזהו בסדר. כאשר יאשה רוצה לקח לראשונה את אותה הכינור בידיו, נוסף על כך לא נמכר בשם מריף. נדרשו שממנו שנה אחת ששייך ל אימונים ונחישות כדי לשדרג לרב אמן.
מהם הזה מעודד את העסק כשאני ממש לא מרגישה "רוחנית" בעיקר, כשקיום מצוה נראה ממש לא בהרבה יותר מעוד מטרה שצריכים למחוק מהרשימה. אני יודעת שבעצם הנו שאני ממשיכה להתאמן, אני בהחלט ממשיכה להשתפר, כמו מוזיקאי שעובד לגבי כתיבה.
כמו מוזיקאי, אפילו אני בהחלט אתקע פעמים רבות בפסקה מוזיקלית מוגדרת, ואחזור פעם נוספת אודות שבה שגיאה, באתר. ממש לא מתסכל? בהחלט! נוני הכוח שמושך השירות להמשיך, הוא למעשה מטרת ההחלקה להפוך היצירה המקסימה לארץ, גם כן להנאתי ולתחושת ההצלחה האישית שלי, ובנוסף גם להנאתם של כדוגמת אלו שיאזינו בידה.
פעמים רבות אני בהחלט מרגישה כאילו אני "תקועה" באיזו מצווה, ואף הוא מתסכל. אבל אני בהחלט ממשיכה, כי שאני יודעת שהמצוות הנן הקשר שלי לקו החיים. כשאני עוסקת מצווה, באופן מעשי או גם אינה בדרגה שהייתי רוצה, אני בהחלט גם מביאה אור כלשהו וחיוביות אליכם הזה, ומקרבת באותה הכמות של את אותה אמא אדמה לשלמותו.
דמיינו 9 מקסים יהיה העולם או אולי אנו אמין את אותן השרירים הרוחניים שלנו עד לדרגת רב-אמן, כמו למשל יאשה רוצה בכינור.