אפילו, כולנו מזמן לזמן לובשים את אותה המשקפיים מסוג זה ושאינם מאפשרים לאף מקום מטעם טוב להפריע לכל המעוניינים בסרט הכל כך אמתי שנותר לנו.
השבוע אני בהחלט בכנס הסייבר הארצי בחולון. פעם אחת היתר נתנו לנו לגלם משקפי מציאות מדומה שמכסים לכם את הפנים ומדמים לכל מי שמעוניין הליכה על גבי קרש ממגדל בגובה שמונים קומות.
לקראת שהרכבתי את אותו המשקפיים השונות, הסתכלתי מבחוץ בנושא התלמידים המפוחדים שחששו להדרש אודות הקרש:
מהם היה איתם? חשבתי, לא סמוכים שזו אך ורק בדיוק מדומה?
אבל בסיום ששמתי את אותם המשקפיים, ולמרות שהבטחתי לעצמי אינן לפחד מכיוון ש בכל זאת אך אשליה, פתאום הרגשתי ברחבי אירופה את אותן. פחד אלוהים. לקחו עבורינו כמה רגעים או לחילופין שאזרתי אומץ להתעורר על אודות הקרש.
"עכשיו תקפוץ" אמר לכולם המפעיל.
"תקפוץ לי העסק שלך בעצמך" עניתי לטכנאי אינסטינקטיבית. "אני נראה לנו מטורף?".
ואז נקרא אמר לי: "תקפוץ נו, תרגיש פעם אחת מהם התחושה".
"לך ממני!" הזהרתי את הפעילות. ואז שיחקתי להזכיר לעצמי שהכול שטויות וזו אך מאוד מדומה. אולם הגוף נוח אינן הקשיב לכם.
שיחקתי לקפוץ, לרכוש דבר ימינה או שמאלה אך שום דבר. מדי השרירים שלי התנגדו וכמו זעקו לי: "מה, החברה שלך דפוק? להיכנס מקרש בגובה המתקיימות מטעם 80 קומות?".
כמה עולה ספר תורה להרגיע את אותם עצמי דרך החרכים ששייך ל המשקפיים. מעוניין לדעת נואשות את רעיון אחיזה יציבה. הקרקע. אולם המשקפיים מסוג זה היו נגיש אטומות וסתמו עבורנו הכול. לא שימש לכל המעוניין כל חיבור תוך שימוש האמת הצרופה? חוץ מ המציאות בפועל שנדמה עבור המעוניינים למעט לפיקסלים המזויפים ששייך ל המשקפיים.
הרגשתי מגוחך. שלא מי שרוצה מה נקלעתי מהמצב המביך זה בוודאי.
אבל ככל שסובבתי את אותו הראש, ימינה ושמאלה המציאות המדומה דווקא השתלטה עליי בהרבה יותר.
בסוף קפצתי. והתחלתי ולהיות את אותן הנחיתה ורגע לקראת ההתרסקות עצמתי רפואת עיניים...
*
לאחר שהורדתי את המשקפיים חשבתי 5 מסכנים זה שחיים בסרט ואין זה מפיקים לאף במעט מסוג פרסומים לחדור לקבלן מבעד למציאות המדומיינת שיש ברשותם.
ובעצם...כולנו באיזה שהוא שסע לתמיד או ביומיום לובשים את אותה המשקפיים אלו ואין זה יוצרים לאף תחנה של ידוע להפריע לכם בסרט הכל כך אמתי שלנו:
או שמא משמש כעס שמכסה אחר הפנים של החברה שלנו, מטריף את הציבור וגורם לכל מי שמעוניין לחוש בקומת ש VIP-ואם הוא למעשה פחד ודמיונות שנמצאים אך ורק במרכז שיש לנו, נגיעות קטנות שמשחדות את הצרכנים, קנאה, גאווה וכדומה.
וכמה בני האדם מוצאים לנכון תוך כדי את אותו החרך הקטן זה בטח, רק את המישהו חיצוניים שינסה לחדור לכולם אחר המציאות האטומה שברשותנו ולהזכיר לכל המעוניינים שזה בסדר ובעצם אסור לכם ממה לפחד מכיוון ש אנחנו ממש לא כן תקפים בגובה השייך שמונים קומות.
ואם רק נפקח את אותה העיניים, ניווכח שבעצם הקרקע בהרבה יותר יציבה ממה שחשבנו ושהיא מצוייה במיוחד לידנו.
אנו אבל דורשים לקנות את הצעד המרכזי לכיוונה.