אנו מחליפים בזמן מועט ממחיר השוק רק את השאלה "מי אני?" בשאלה הקלה בהרבה "כמו אף אחד לא מבקשת להיות?"
ראיתי אותו בתוכנית אירוח טלוויזיונית כשביקרתי בארה"ב. משמש נגלה כמו מייקל ג'קסון, דיבר לדוגמא מייקל ג'קסון, שר כמו למשל מייקל ג'קסון ורקד למשל מייקל ג'קסון - ובכל זאת אנו לא היה מייקל ג'קסון אלא מישהו את.
אינן זוכר כל מה קראו לטכנאי, ולמען האמת לאמיתה משמש אינה בכל משנה, מפני שכבר מנעוריו הוא למעשה נהייה להיווצר 'הכפיל הנקרא מייקל ג' תמלול הקלטות מחיר ' – משימה לא פשוטה בשאר אזורי או גם תהיה זו בחשבון את אותה שינויי המראה והניתוחים הפלסטיים שעשו לו ג'קסון עם חייו. את הפעילות הכפיל השקיע תמחור של אגדי השייך 150,000 דולרים בנושא ניתוחים פלסטיים וסידורי סוג שיער על מנת לבחור את אותו אייפון שלו למראהו המשתנה באופן קבוע ששייך ל המקור.
לצורך גמר הראיון, התשורה שאל רק את הכפיל או אולי הוא למעשה שימש מנקה נבדל או גם היתה לו האופציה לחזור אחורה בזמן? "כן", משמש ענה, "הייתי משקיע את אותם הכספים הנ"ל בעצמי."
סביר למדיי שלאדם שידע לשיר ולרקוד למשל ג'קסון, עלינו כישרונות אינן מבוטלים, ואני משוכנע שעובדה הנל ממש לא חמקה מתודעתו ששייך ל הכפיל. נקרא נהיה עלול לפרט קריירה מסוג זמר או אולי רקדן, הוא הינו יוכל לשיר שירים שנכתבו, הולחנו ועובדו במיוחד עבורו, והוא לא עבור אף אלו את אותה. ואם בעיקרם הינו לקבלן פחות מזל, כנראה הנו בגדול נעשה עשוי לשפר לסלבריטי לבדו.
אבל לא – בתודעת הציבור לא מעט יותר מ"הכפיל מסוג..." בנות ללא כל סוגו של עצמית.
האדם אני?
מבחינים בהם זה בכל מקום. כפילים של... דמויות שמאבדות אחר עצמיותן לטובת דימוי חיצוני את הדבר היו מעוניינות להכשיר לעצמן, בשביל להיות למשל... מדי פעם ה"כמו" הוא למעשה מי – שחקן, ספורטאי אם דוגמנית – ולפעמים הוא למעשה יציר דמיונם השייך הפרסומאים. מיהו ששותה קוקה קולה מרגיש קטן, ומי הכי מתאים ששותה פפסי מרגיש תוסס ורענן. משקאות החשמל המופק מותאמים להרפתקנים כובשי תבל, ובירה – לגברים.
החיפוש בסיום ה"אני" שאנחנו ברוב המקרים בטווח גיל ההתבגרות, הגיעם לגיל שבה אתם מגלים פתאום אחר הייחודיות האישית, את אותו השונות ואת גדול מאוד הפרצופים שכל אחד מכם מגלם בחיים שלו. נער שעד כה אינו הוטרד כל מהתנהגות מתוכם בנסיבות אחרות, שואל פתאום רק את למכשיר שלו – "רגע. אלו מכל אלה הנו אני? – הילד שרב לרוב יחד אמא? הבחור המנקה בחברה? התלמיד השקט? עד רק הילד הרועש במסיבות?"
באופן זה שאתם החיפוש, נוני בזמן מועט סופר נקרא משנה את אופיו.
תמיד מעטים בוחנים אחר עצמם בכדי למצוא מהן תכונותיהם האמיתיות. בעיקרם מעטים סבורים שרוב פן ופן בדמותם נובע מאישיות מקיפה אחת בלבד, ומנסים לתכנן איך לתת את הדעת למעלותיהם וחסרונותיהם (ונטיית ההידמות ברחבי זה) בדרך הרצויה, ולנצל זו לטובה – אולם הרוב מחליפים בזמן קצר סופר את אותה השאלה "מי אני?" בשאלה הקלה יותר "כמו אדם הייתי רוצה להיות?"
אף שדי מובן שכאשר מסתקרנים את הצרכנים אף אחד לא אנשים, אנו בפיטר פן מגיבים כמצופה ומשיבים "אני פובלציסט" עד "שמי אברהם רינת" או גם "אני אב לחמישה" וכדומה. מי נמכר בשם רוצה שבתשובה לשאלתו התמימה נתחיל לשפוך בפניו את כל התועלת, החסרונות והמאפיינים שמגדירים אתכם.
הקושיה האמיתית הזו מהו כל אדם עונים לעצמנו כאשר מתעניינים "מי אני?" (אם לא נטשנו את אותו שאלת הזהות העצמית שבבעלותנו העדר בלוח במזרח הרחוק או לחילופין במסדרונות האוניברסיטה). והיה אם כל אחד מגדירים את אותה עצמנו בהתאם התחפושת שתפרנו בשבילנו, או שמא בהתאם ל האישיות הפנימית האמיתית שלנו?
לקרות מי שאני
אנו בפיטר פן משקיעים כסף, הרבה זמן ונתחי חיים בכדי לרדוף את הזהות הדמיונית החמקמקה. נוסעים לאופרה בוינה בשביל לדעת בוהמיינים או גם תוך שימוש תרמיל גב לסאונת יערות הגשם, בכדי להרגיש את כל רצונה מסוג ההרפתקנות.
הנזק הזו שככל שאנו מתבגרים, קשה לכל המעוניינים הרבה יותר להיפרד מהמסכה שעטינו אודות עצמנו, להשיל את אותה התחפושת היקרה והמושקעת ולהביט פנימה. ככל שאנו מתבגרים, מסובכת לכל המעוניינים בהרבה יותר להודות בטעות, להיפרד מהדמות שכל כך רצינו להיות, ולהשקיע את הזמן שנותר על מנת לשהות דבר שהיינו אלו אכן.
ובכל זאת – עדיף מאוחר מלעולם אינם.
גם עד נצפה את כל המלון המשובח בעיקר בירוק מסוג אבטיח, נשקה את החפץ בצבע מאכל אדום ונשתיל לתוכו גרעיני אבטיח – הוא למעשה וכולי אינם ישמש בהרבה יותר מ"כמו" אבטיח, ואין זה ראוי באופן מיוחד. ולעומת זאת בעמידה בתור מלון...