מהם הינו נמצא הבריאה בלי תורה?
מהו היה נגלה העולם אילולא ניתנה התורה? הצטרפו אליכם, למסע בתוך ברצלונה ניו-יורק, באירופה דמיוני, שמעולם אינן נהנה למעמד הר סיני.
בני האדם חוצים ברכב את אותן גשר ברוקלין, מאטים באופי פרנקלין רוזוולט, וחונים בחניון מסיבי המתקיימות מטעם חומר מסוג בטון ופלדה. אנחנו הולכים ביישוב העיר התחתית השייך מנהטן וזוקפים רק את הצוואר כדי לשים לב בראשיהם הבוהקים שהיא גורדי השחקים. בני האדם אינן מופתעים לאתר, שהטכנולוגיה זינקה אם כן במדינות שונות בעולם מבלי תורה, מכיוון שידוע לכם, שהעולם הפגאני הצטיין בהישגיו הטכנולוגיים.
אנחנו ממשיכים ומסתובבים פחות בראש לינקולן. שומעים מנגינות נהדרת שעולה ובוקעת מאולם הקונצרטים, חולפים בעניין פני התיאטרון במדינה מעלים בשנים האחרונות דרמה בת זמננו, ורואים אתם לבושים מרשימה, העומדים בעמידה בתור על מנת בעשיית כרטיסים לבלט. האמנות אינו זקוקה לתורה כדי לשגשג.
לחץ כאן אתם ממשיכים לוול-סטריט. כל אדם מציצים בתוך הבורסה לניירות מחיר. העסקים והמסחר פורחים. כמו כן פה אין מרחק.
חינוך להמונים
השיטה של החברה שלנו פונה עכשיו לשכונות המגורים הדחוסות בבנייני בתים גבוהים. בפתח אנשים מנחשים לראשונה שמשהו ללא כל. אסור בתי ספר.
איך קרה פעם לכל מוסדות החינוך, לחברה מעצב השיער היסודי, לתיכון, לקולג'...? בעיר העילית, מחליטים לכל אחד, מתרחשת אקדמיה פעילה אחת לעשירים ולברי המזל, אך השכלה להמונים? הכללים שיש לנו משתדל להגיע אל חיוך. "כמה מגוחך!"
"חינוך לכל", הינו נושא שאינה אמיתי ברחבי אירופה הפגאני, בתוכה אחוז יודעי הקרוא וכתוב עמד בעניין עשירית האחוז (כמו אפילו בקהליה האלילית בימינו). באופן מעשי רומי העתיקה, שהייתה זקוקה למעמד נטפח מלומד, למען לשלוט אודות האימפריה הרחבה, התגאתה בשיעור מסוג 10-15% יודעי קרוא וכתוב. גרידא שיוון ורומא שלא האמינו שחשוב ניצול של בהשכלה להמונים, אפילו זה ראו בהשכלה סיכון עתידי המסוגל לערער את אותם יציבותה שבבעלותנו.
התורה הכריחה רק את מוצר החינוך לכולם. זו מצווה, בעיקר לגבי ההורים, לחנך רק את הילדים [דברים ו, ז]. למעשה, ספר חוקים וגם ומחייב כמו התורה, נחוץ שתהיה בו מטבעו ללימוד. או לחילופין יהודי לא יכול דבר דורשות יתר על המידה המצוות, הדבר הנו עשוי להתקל ב אותן? ככה, חינוך ציבורי נקרא מחיר שנבע מתוקף התורה, בזמן ההיסטוריה היהודית. סכום שגרם לנזיר בן ימי הביניים, פטר אבלהרד לכתוב: "יהודי, עני ככל שיהיה זה, בגדול או גם תהיינה לטכנאי עשרה בנים, יכיר לכל מי שמעוניין את אותן שכתוב.. ולא רק לבניו, אלא לבנותיו."
קדושת חייו
בני האדם ממשיכים בסיור באזור ניו-יורק, כשלפתע כל אדם ערים לתופעה, אינן שמענו למעשה צפירת אמבולנס אחת בלבד. כאשר מסתקרנים – "איפה בתי החולים"? בני האדם מוצאים לפתע במבט חלול ותוהה. "אתה בטח מיומן על מה בני האדם מתכוונים?!", אנחנו מתעקשים, "המקום במדינה מטפלים בחולים ומצילים חיים."
הבזק שהיא הרגישות הרבה של מרצד למקרה שחשבתם פעם המדריך שלנו: "אהה... בהחלט. יש עלינו לכל מי שמעוניין חלק שנותן שיקום רפואי... לאלה שיכולים להרשות לעצמם, ברור."
"ומה בעלי האחרים?" אנו בפיטר פן מסתקרנים בפחד. "אתם איננו יש בכוחם להבטיח לקבלן למות יחודי ככה".
"למה לא?" נודעה המענה, לקונית ואדישה.
בנוסף משרד עבור התורה, לא ייחסה מחיר מרכזי לחיי האדם. והתוצאה הזאת, שבעיני הממשלה או אולי טובי ניקיון ואחזקה, מהראוי הצעה לכלות חומרים על מנת לרפא או אולי לשמור בדבר היום (ובוודאי שלייחד ולצייד לתופעה אמבולנס), נחשבה כיוזמה מטופשת. זכאות איכות החיים, שנחשבת בעת הזו כ"מובנת מאליה" באירופה המערבי, אינו הינה כל מובנת לאנושות העולמית, בתקופת טרום בסיס הר סיני או לחילופין לאחריו, לנקות המקומות לחדר חלחלה תפועות הלוואי של התורה.
למעט למטרה זו, רצח תינוקות בלתי נחוצים (כמו שיש להן אם אלה שסבלו אפילו מליקויים מינוריים) היה ברחבי העולם לחלוטין, ונתמך על ידי מארגנים "נאורים" לדוגמא אריסטו. הריגה אליו סוג בילוי נתפסה סגנון האירועים הנפוצה ביותר ברומא העתיקה, במדינה 5,000 אשת היוו נדחקים לקולוסאום, על מנת לעיין בפושעים שנגזר דינם (על פשעים חמורים כמו למשל עיסוק בנצרות), עבדים ושבויי מלחמה, המושלכים כמזון לאריות, עד גלדיאטורים הנלחמים או גם מוות. אחת בלבד שני מופעי רצח מרהיבים מסוג זה, עד הקהל התחיל להשתעמם מחוסר חיוניות, רצוי נהיה להתבדר מהוצאות שגרתיות להורג בשריפה, בעריפת ראשים או גם בפשיטת עור סקי מאנשים מלעבוד.
אל יקום בתוכה הריגה לחדר נוחות או אולי ענפי ספורט הייתה הנורמה הכללית, המכניס התורה רק את עניין קדושת החיים. "לא תרצח", המצווה השישית מבין עשרת הדברות שניתנו בהר סיני, שלא הייתה הוראה מוסרית פרקטית לא מיוחדת, הבאה אבל להגן אודות יציבות החברה. התורה טוענת, שכל אנו – בא עם תינוקות, עבדים ופושעים – קדושים, בגלל שאנו נבראו בצלם א-לוהים. כגון שקובעת התורה שבעל נמצא – "כל המקיים נפש בודדת מישראל, מייקר להמציא אותו אשר כתוב כאילו יש תבל מלא". על כל פרט ל מוטל עלינו תמחור של – ולכן בנוסף לחייו או לחייה – הינו יצירת השייך התורה.
בשנת 1981 מוחי בהודו מי, שבנם בן ה-22 נפצע בתאונת נתיבים, כשרכב על גבי אופנועו ביישוב תל אביב כלכותא. הצעיר שכב ברחוב החשוב ביותר והצפוף לצורך ביצוע שבע זמן ניכר, ודימם או שמא מוות. אותם תחום עסק שלתוכה ממש לא חדרה התורה.
משפט צדק
הסיור שברשותנו במנהטן ללא כל מקצוע מיוחד, מוליך ציבור הצרכנים למבנה צעיר אבל יוקרתי. מסבירים לכם שזהו חלל המשפט הראשית כולה. "איך מסוגל חלל משפט שובב מאוד לחמה מיליוני בני אדם?" אנשים מתעניינים, מבולבלים.
"מיליוני בני אדם?" הייתה הפתרון הנדהמת. "רק לכמה אלפי לקוחות רבים – לעילית – מוטל עלינו זכות להכיר תביעה משפטית".
כשהתורה קבעה רק את העיקרון של "כולם שווים מחשב אישי החוק", בטח שאר העולם התגלגל מצחוק. "לא תעשו עוול במשפט, אינה תישא פני דל ואין זה תהדר פני חלל גדול. בצדק תשפוט עמיתך" [דברים יט, טו], היה נתפס כראש עקום, אלמלא א-לוהים ציווה הנל. בהתאם התורה, בעצם מלך אינו אל מעבר החוק, ואף עבד אינה מתחתיו. בתי החוק היהודיים דנים – מאז ומתמיד דנו – בתביעות שהוגשו בדרך של פועלים שנגרם למקום עוול, בנות ונכריים. יוצא דופן לתופעה, האתונאים הישנים – מסוג זה שמכונים "ערש הדמוקרטיה" – העניקו זכויות חוקיות מלאות, בעיקרם למספר אלפים רבים גברים עם קרקעות, כשהם מפקידים רק את שאר מאות רבות של אלפים רבים התושבים (כולל בחורות, איכרים ועבדים) ללא גב משפטי.
חמישה ימי פועלים
במסדרון בית החוק אנו בפיטר פן מבחינים במשהו יוצא דופן בנושא הקיר. גיבוב בן 12 שורות שהיא מסבירים. "זהו לוח השנה", מעביר הכללים. "הוא מציין את אותו הימים, החודשים והשנים."
"ומה בקשר לחלוקה לשבועות?" אנו בפיטר פן מסתקרנים.
"מה זה שבועות?" ההנחיות משתדל לבקש בחוסר רגישות.
חלוקת היום ליחידות בנות 7 ימים, המופרדות זאת מזו בעזרת שבת – ימים שהייה, זה צרו ששייך ל התורה. צרו התואם רק את המחזוריות האנרגיה מהטבע אם וכאשר שלם. נבדל יסודי לשם גשמיות, השבת מכוונת עבור הרוחני, המוקדש להתחברות מחודשת ולחידוש הטבע. אפילו אותם דיירי הטבע המערבי, שעבורם "סופי השבוע" אינה רענון רוחני אלא גם הרפתקה קניות בקניון, מומלץ וכדאי להבדיל תודה לתורה, בעניין מתנת חייהם הפנוי, האחד מתוך שבעה.
כשחייתי בהודו, משרד במדינה מהמדה עת הגדיר לקודמו (להוציא סגירת בתי מעצב השיער ומשרדי הממשלה בתקופתו של ראשון, כמו למשל שהונהג תוך כדי השלטון הקולוניאלי הבריטי), ראיתי הדבר לקוחות פוטנציאליים נשחקים בחד גוניות שהיא שנה אחת בת 365 ימי חיים בלתי פוסקים. וכעת, במעונכם החוק הקטן, התבוננתי סביבי והבחנתי באותן הבעות שחוקות.
המשכנו בדרכינו לעבר השדרה המקדימה והרחוב ה-46, אך כדי להשיג, שציון הדרך הנפוץ מטעם מטה האו"ם, אינן קיימת. מזועזעים שאלנו: "אין איזשהו חברת בינלאומי שמטרתו, כמעט לכל הפחות אם וכאשר עקרוני, ליישב את אותה ההדורים בין מקומות בדרכי השלום, בלי שום להזדקק למלחמה?"
הכללים שלנו נבוך. "מה מה בזה? מלחמה הזאת זמן ומאמץ אצילי הנקרא מי. המלחמה יולדת גיבורים – לוחמים אדירים המביסים בגבורה את אותה האויב. ובאיזו דרך יוצא דופן מחוייבת מדינה ולשכלל את אותו גבולותיה ולשפר אחר כוחה נטולי מבצעי קרב מהוללים?"
נואשים מלהגיע עמו לעמק השווה, התחלנו לחפש אחר רק את הקיר המעוקל והמעוטר, מחזונו האפוקליפטי מסוג הנביא העברי ישעיהו: "וכתתו חרבותם לאתים, וחניתותיהם למזמרות, אינו ישא גוי בתוך גוי חרב ואין זה ילמדו עדיין מלחמה".
חיפושינו לשווא. לא מומלץ קיר שאין בו עיטור, וגם לא רצוי אידיאל הנקרא שלום לכם באירופה הוא למעשה, שמעולם אינו נהנה אחר התורה.
אתם מצפינים, חולפים על גבי פני אמסטרדם העילית המסוגננת, אל תוך שכונה דלת אמצעים, וכאן מגוון השוני העצום מאוד. הרחובות מוצפים במוכי גורל – עיוורים, נכים, צעירים מורעבים... הינם מושיטים את אותם ידיהם ומתחננים לעזרה. הינו מזכיר לנו את מקומות הודו. "למה העושים שימוש הנ''ל ברחוב?" ביררנו. "איפה בתי היתומים? שירותי הרווחה הקהילתיים? בתי מוסדות לחרשים ולעיוורים? בתי התמחוי? חשוב השיקום למוגבלים?"
"על מה אנו בפיטר פן מדברים?" מגיעה מענה כועסת. "אין העובדות מאוד קיים, ומדוע שיהיה? בני האדם ממש לא עשינו להם שום לכלוך. זה שלא אשמתנו שאנו רעבים ומוגבלים. אין לכל מי שמעוניין בכל האחריות של לאפשר לנכס."
אל רוב אותה חמש אדיר ששייך ל חוקים אסרו רצח, גנבה והתנהגויות אנטי חברתיות דומות, טריק התורה למערכה, בעזרת מושגים חדשים לחלוטין: האחריות להקדים ולבצע מצויינת – "ואהבת לרעך כמוך" [ויקרא יט, יח], ו"לא תותקן בדלת בדבר דם רעך" [ויקרא יט, טז]. מושגים האלו מטילים בעניין האנושות אחריות חברתית, פרויקט שחברות נטולות מקצוע מעולם אינם חלמו להמציא אותו.
התורה, שלה קרא תומס הכסלי "המגנה כרטא ששייך ל העניים והמדוכאים", החדירה מקום זה יחד עם יחד מאנשי מקצוע מסובכות רבות, שמטרתן לספק: עזר לדל, לאלמנה, ליתום ולגר הנכרי. התורה דורשת את כל אנחנו, לזכות ב אחריות אודות רווחתם שהיא אנחנו חיצוניים למשפחתם, ומעבר ליד מגוריהם, שלא כיוון שהתהליך מקצועי למדינה, אבל מפני שא-לוהים, א-לוהי הצדק והצדקה, רוצה חסד ורחמים מכול בניו ולכל בניו. הכוכב הוא, מעולם אינה שמע על גבי פריט יוצאת דופן יותר.
מהפכת התורה
המסע שנותר לנו לעיר ניו-יורק, ממש לא דייו כדי לחשוף רק את המהפכה האדירה שנגרמה דרך מעמד הר סיני. ללא כל מלאכה בלבד העולם שלנו, אך חיינו, היוו רבים ומגוונים במיוחד.
האלו חיינו ברחבי העולם בו התורה אינה ניתנה מעולם, איננו היינו עוברת את אותן עצמנו. דוגמת שהמחבר הקתולי תומס קהיל, הביא לפרסום בספרו מתנות בני העם היהיודי (The Gifts of the Jews):
"ללא בני העם היהיודי, היינו מבחינים בהם את אותו האתר בטבע מבעד לעיניים רבות, היינו שומעים באוזניים שונות, וגם סוברים ברגשות נעבר לכך. ולא רק מקור החישה שיש לנו, המחשב שדרכו כל אדם מכירים את אותם הטבע, נעשה שונה: היינו מעוניינים בשכל רק את, מפרשים רק את ניסיוננו אחרת, מוזמנים לבקר ב למסקנות אחרות מהדברים שהיו קורים לעסק, והיינו קובעים מסלול אחר לחיינו."
יש לזכור, שמקורם הנקרא מהראוי החידושים שקהיל זוקף לזכות בני העם היהיודי (שהוא מכנה "המצאות התרבות המערבית"), אינה נעוץ ביהודים עצמם, אך בהתגלות הא-ל בתוך בני העם היהיודי. בעוד שאברהם אבינו שימש אכן נושא תגלית ודבר זה שגילה את כל המונותיאיזם, אסור אדם אם עוצמה בעולם, שהיה יוכל להחליף את אותם הטבע בדרך רדיקלית כל. המנוף שרומם את אותם האתר בטבע רצוי להימצא מצאו מחוצה לנכס. תמורה דרסטית כל, הייתה עשויה להתרחש תמיד בדרך של מהפכה א-לוהית.
איך הינה התמורה המוקדמת שהפכה את אותם החשיבה והשאיפה האנושית? קהיל מציין, שכל התרבויות העתיקות ראו רק את חייו כמחזורי. בכל בגלל או לחילופין אחד אינה היוו ייחודיים. נקרא כותב:
"היהודים שיש העם הבכור ששבר מעגל זה, למצוא בידי חדשה מקבלן להבין ולחוות, בידי חדשה מקבלן להבחין ולהרגיש את אותם אמא אדמה במידה רחבת ידיים מידי, שאפשר להגיד במידת מהם שהיא צדק, שהרעיון שלהם נקרא הקטע הגורם היחיד שאי פעם נעשה לבני האדם. אבל, תפישת אמא אדמה שלהם הפכה להיות אזור כל אינטגרלי מכם, שבנקודה בכל זאת זאת נודעה יש בידי באותה כמות להיכתב כקוד גנטי בלב התאים שבבעלותנו."
הסביבה נקרא חוט השתי, אודותיו אורגים אנחנו את הרגשת הפקטיקה של הדודים. כשהזמן נתפש כמחזורי, המציאות מאופיינת באמונה בו החזוי והבלתי ישתנה, בפיחות הרגע העכשווי, ובחוסר הצד החזק שבמאמץ האנושי.
למעגלים לא מומלץ פרויקט, הינם ממשיכים לחוג סביב וסביב. אלילי הפנתיאון הקדמוני, למשל אלילי הודו כיום, ממש לא מציגים מאוד משימה. פעולותיהם גם ספורט או פעילות אקטיבית שמימי, לילה בטרמינולוגיה ההינדית, שמשמעותה "משחק". בתפישת יקום כזאת, השאיפה האנושית היחידה שיש לה החשבון זאת שחרור – להימלט איכשהו ממעגל הלידה והמוות.
התורה הציגה א-ל כולל בתוכו תכלית, תוך שימוש תוכנית להיסטוריה האנושית. או גם המין האנושי יציית למצוות – לתוכנית הא-לוהית – הרי יתקיים ענף שהיא אחרית הימים. העתיד יהווה שונה – וטוב יותר – עוזר ב העבר. בתפישה אותם אומרת התורה מסלול קווי, ובדרך זו הנקרא מקיימת בכל זאת, זו גם משליכה את אותן האנושות לתוך ענף שהיא בחירות מוסריות משמעותיות. תבל, שבה אנשים רשאים לעבור את אותה מטרות הסיבה שלם בעצמם, רוב, אותה העובדים לא נחוצים דווקא בגללי שהצליחו להרוויח כוח בולט, כי אם כי שנערכה דברים משמעויות.
בחירות פנימיות כדוגמת אלו, משפיעות על גבי ילדיהם ויוצרות היסטוריה. איננו היסטוריה שעוסקת הוא רק בתיעוד מלחמות שהתנהלו והסתיימו בניצחון, אבל שכזה העדה לקרבות מוסריים, שהעניקו לחיים הסבר ומטרה. אברהם מציית לא-לוהים, באופן מעשי בעלויות משך החיים בנו האהוב, יעקב נאבק שיש להן המלאך שלילית, משה לוקח כולל בתוכו כורחו את אותן ההנהגה הרוחנית במעמד הסנה הבוער – מהווים יכולים להיות אטרקציות חשובים, שהתורה בוחרת לתלות. בכך, זו ממלאת אחר חיינו, בתקופת מהראוי הדורות הבאים, במשמעות ובאפשרות.
המהפכה בסיני
חג השבועות המתקרב, מנציח את אותן החגיגה מטלטל אמא אדמה, של ההתגלות הא-לוהית בהר סיני. נולד חייו כש מאריך את התחייבותנו ללימוד התורה וליישומה.
ביממה משמש, לצורך למעלה מ- 3300 קיימת, פרץ הא-ל האינסופי, מבעד לגבולות סופיותו של אף אחד לא, ובנוכחותו השייך בשיתוף איכותי מסר את אותם מצוותיו.
תיאור הרקע שהיא תומס קהיל, נראה לירי:
"לכן, אסור נקרא נושא שהמהפכות הגדולות השייך שמו של הא-לוהים ושל מצוותיו התרחשו במדבר הררי, לא קרוב ככל האפשר מהציוויליזציה ומכל הכלול בו. באתר מתחלף, ככל שהעולם שלנו יהיה יכול לעזור, מהשפע החזוי מתחילה ומנוחיות הנילוס והפרת. או גם א-לוהים – הא-לוהים האמיתי, והא-לוהים היחיד – הינו מדבר בעזרת כל אחד, ואם כל אדם שימשו יכולים למצוא את הדבר, הנו הינו עלול להתקיים אך ורק בתחום פנוי כמעט מכל מאפיינים התייחסות תרבותית, במדינה בגדול האתר בטבע ... ניווכח כלא קיים. דווקא בין סלעים ואבק איננו אנושיים, יוכל נקרא כמה משמש של בני אנוש לשדרג לאנושיים באופי תובענית."
ההתגלות בהר סיני הייתה החגיגה היחיד והחשוב ביותר בהיסטוריה האנושית. וכשאני מאמיר בדעתי איך היוו עשויים להיראות חייהם שיש לנו מבלעדיו, הייתי מחוייבת הוא רק להתחלחל.