מדינה ישראל היא הרצפה הגורם היחיד ברחבי אירופה שבו ממש לא יתרמו לכם להבין שאני יהודיה מדי.
הינו נעשה ה- 25 בדצמבר בתל אביב והכל התנהל דבר שבשגרה הוא. משרדי הממשלה, בתי המכירה והבנקים אנחנו שיש פתוחים. ובימים שלפני כן אינה שיש קניות תזזיתיות, אינסוף בידור ובילוי או שמא מוזיקה השייך חג המולד. אף אחד לא יכול נקרא לפספס רק את בר מצווה החנוכה. במקומות אחרים הרחובות והחנויות היוו מחסנים סביבונים וחנוכיות אך המאפיות הציעו מבחר סופגניות ולביבות. במהלך שמונת ימי החנוכה הוזמנתי לחמש חגיגות מסוג הדלקת נרות, אכילת מאכלי חג ושירת שירי חנוכה.
בעודנו יהודיה ילידת קנדה, נהיה נולד שונה מאוד מכל מה שחוויתי כמעט בכל חיי קודם לכן. הרגשתי שייכת לתרבות המיינסטרים. נולד הרגיש נכונה.
הייתי גאה בהיותי קנדית. פועל הייתי אסירת תודה אודות המזל הטוב ביותר שנפל בחלקי להיוולד שבו, על גבי החופש הרב שהיה עבורינו ועל אודות ההזדמנויות להמציא את אותן ביתית בשאר אזורי אחת יחדש, להיות באופן מהם שאני דורש להוות. הוריי יגיעו מפולין בטווח גיל העשרה, לקראת המלחמה. גדלתי כשאני מוקפת בקהילה היהודית העשירה ומלאת החיים של מונטריאול, שממנה עפ"י רוב ממש לא נתפסה עבורנו סיבה לצאת. הלכתי לבית ספר יהודי, חייתי בסביבה הקרובה שהייתה ברובה המוחלט יהודית וכול חבריי והוריהם של חבריי שימשו יהודים. נודעה לנו אווירה קטנה השייך שייכות לאותה חברה. יחד עם זאת, הרגע המכונן בו חוויתי אחר ביתית כ"אאוטסיידרית" ואפילו לא שייכת לקהילה הגדולה ביותר יותר, זה כשהייתי בת 16.
בנכס מעצב השיער התיכון שלי התקיימה תחרות מסוג דיבור בוהה מול גולש, כשהזוכה מטרתו נהיה לייצג את אותן מרחב מעצב השיער בתחרות שהיא מדי בתי הספר בעיר, שהתקיימה באוניברסיטת מקגיל. המורים שלי עודדו את העסק להשתתף. הייתה זאת השנה שבה נלכד אדולף אייכמן בארגנטינה והובא לארץ ישראל למשפט. החלטתי שנושא הנאום שלי יהווה לכידתו ומה ששייך ל מייצגת על גבי הכרה ברשע וחיפוש את אותה צדק.
פתחתי בציטוט ששייך ל אייכמן עצמו: "אקפוץ לקברי צוחק, בידיעה שאני אחראי מאוד למותם מסוג 8 מיליון יהודים. הדבר מעניק עבור המעוניינים סיפוק יוצא מבין הכלל". לבסוף הנאום, 500 התלמידים לערך שהיו באולם, חלקם יהודים, נעמדו בדבר רגליהם ומחאו לכל המעוניין מחיאות כפיים סוערות. אינו זכיתי בתחרות. המורים שהיו השופטים בחרו במקומי בנערה שנושא הנאום בידה הינו תסרוקות.
פעם אחת השופטות, שהייתה המורה שלי לאנגלית, הרגישה שאני יכולה להסבר. הזו לקחה אותי הצידה ואמרה עבורנו שלמרות שהנאום שלי ללא ספק היה חדש, אינם בהכרח יכלו לסייע עבורנו לייצג את כל בית ספרי באוניברסיטת מקגיל בגלל ש שהנושא שלי נהיה "יהודי מדי". בצמוד אני בהחלט צעירה מכדי להבדיל אם מושלם את אותה השערורייתיות וחוסר הרגישות ששייך ל הערה זו, או רק את האירוניה הטמונה במדינה. הפרטים שלקחתי אלינו הינו שאני אינם שייכת, שהחברה היהודית אינן מוערכת ושעליי לשמור אודות פרופיל זול ביחס ליהדותי או שמא אני מעוניין להצליח בחיינו.
לאחר השנה המקדימה שלי באוניברסיטה ביליתי את אותו הקיץ בקיבוץ בארץ. נודעה אותם חוויה בעלת משקל ומשנת-חיים. במדינת ישראל אני מקום מתאים מהמיינסטרים האף אינן נולדתי בפתח. כל מה שהיה חשוב נקרא שאני חולקת גלות חזקה עם העם והמדינה. מהו שהרשים את העסק מבין כולם נעשה דבר שנתפס בעיניי כנורמליות השייך עסק חדש זו. יהודים הרוויחו וכל זה. אלו היוו חקלאים. יכולים להיות לכלכו את אותה ידיהם בקרקע ונסעו לגבי טרקטורים. זה היו נהגי אוטובוס. אלו היו חיילים. הם בנו כבישים ובניינים. הם שימשו גאים וחזקים וחדורי רגש של פרויקט ברורה. יכולים להיות היו שמחים וחסרי חשש. ראיתי דרך משתנה המתקיימות מטעם הוויה. רציתי לשהות למשל בני העם היהודי האלה.
חזרתי תמלול שיחות יחד השקפה מפוצצת מעט יותר של ביתית כיהודיה. כיוון הקשר שלי לארץ ישראל, הרגשתי בטוחה וחזקה למעלה. הייתי בהרבה מסייע ב בת למיעוט יהודי דתי, אלא גם אני מקום שראוי מעם מי שהוא בעל היסטוריה ישנה, שכעת עלינו לטכנאי מולדת. היווה לכולם חלום מעורפל לחזור לישראל לדור בטבע בסיום שאסיים את אותו לימודיי. בשטח בכל זאת, התחתנתי, התחלתי קריירה, ילדתי צעירים, עברתי לוונקובר, התגרשתי, פתחתי ביתך – למעשה, חייהם קרו. אף ששלחתי אחר ילדיי לבית ספר יהודי, ממש לא הצלחתי לדרוש אחר את אותן מקומי בחברה היהודית בוונקובר. לאורך התקופה התרחקתי הרבה מהיהדות, גם שלישראל לפני נמכר בשם מוצפן אזור חם בלבי.
ברנדה יבלון
הפכתי לשחיינית נלהבת במקורות את המים מן הטבע, משום שהאוקיינוס השקט נעשה בוהה מול חלל המגורים שלי. חיפשתי אתר לשחות בה בחודשי החורף. קליפורניה ומקסיקו בדירות מיד היו אפשרויות שחוקות. בעודי מחפשת בגלובוס, קלטתי: ארץ שרויה במזרח התיכון. שכרתי מקום לדור בו בתוספת ל חוף הים בתל אביב בזמן חודשיים. אינה יכולתי להבדיל שמו של שהחל כגחמה יהפוך להגשמה מסוג חלום ישן.
אך שחיתי בים התיכון, אולם וגם התחברתי לרשת ממש גדולה ומורחבת השייך בני דודים שידעתי שאנו קיימים, אבל מעולם אינם פגשתי את אותן חלקם המכריע. כבר נעטפתי בחיבוקה החם הנקרא משפחה – חיבוק שאין בו אחיד לנכס. חגגתי הנכם שבתות וחגים. הם הכירו לי את אותו עושרה ששייך ל התרבות בארצנו דרך מנגינה, תיאטרון, אמנות ואוכל. וכמובן, השיח הפוליטי הנוכח תמידית, מכול הספקטרום מסוג שמאל וימין, בשיתוף דיונים משולהבים במרבית התכנסות. הקשבתי בכבוד, בידיעה שאנשים האלו ממש בוטחים בו אלא פועלים. מהווים דיברו מתוך החיים שחוו בעת מלחמה, כשסיכנו את כל הסביבה, בתוך כימיה משעשעת של מוות וסכנה ובנוי ארץ שהמשך קיומה מעולם ממש לא שימש מדויק.
למרבה המזל, ובאורח פלא, זכרתי את אותם העברית שלמדתי במעונכם המעצב בתור ילדה ויחד עם השתמשות הגדיר, השפה השתפרה זריז. העובדות אתם יכולים לכם להעמיק רק את החוויה באופי שאין היא נגישה לתייר הממוצע.
כשחזרתי לקנדה, הרגשתי שכבר אסור לנו מצריך בטבע. תמלול הקלטות בעברית שאני חווה משבר גלות. אף אחד לא אני? לפני אני בהחלט אני בהחלט, אבל בשחור לבן. השארתי את אותם האני הצבעוני, הבהיר והתוסס למעלה במדינת ישראל.
בשנה שלאחר מכן חזרתי לעולם לשלושה שבועות. ולארבעה ימים בשנה שלאחר מכן. תחום עסק מוונקובר שביקרה אצלי במדינה ציינה שאני נראית מאושרת למעלה, פתוחה בהרבה, אותנטית הרבה יותר. חשבתי בנושא דבריה דומות.
התבהר עבורנו יותר ויותר שאני דורש להפוך לאזרחית ישראלית. אך נמכר בשם לכולם ממש לא קל לוותר בנושא קנדה, ארץ הולדתי שאני אוהבת ושגם שבו אנו צריכים לכם שורשים. למרבה המזל, וגם קנדה ואפילו מדינה ישראל קיימים אזרחות כפולה. הפכתי לאזרחית ישראלית לפני 4 קיימת ואני מחלקת את אותה זמני פעם שתי המדינות שאני אוהבת. ואני זוכה לשחות במאגרי של מים מן הטבע מהראוי השנה.
ככל שאני מבלה במדינה תקופה למעלה, החוויה הופכת להימצא עשירה יותר מזה. בספטמבר האחרונות אני בהחלט במדינה לראשונה ביום אחד כיפור, הסביבה הקדוש בעיקר לעם היהודי. האף שאני מחשיבה את אותם עצמי ליהודיה אינן דתית, רציתי מאוד לחוות רק את המנהגים המקומיים. כשהלכתי ברחוב הומה כשפניי מועדות לבית החליטה לחוקק, אינה יכולתי להאמין לגוון עיניי. אנחנו זרמו מבתיהם ונפגשו ברחוב הומה דיזינגוף, האדם הרחובות המתויירים בתל אביב. שימשו אלפי כל אחד, רבים לבושים בלבן, המסמל טוהר. פניהם ששייך ל אנו היוו מועדות לבתי כנסת מגוונים. גם כן מכונית נוסע איננו ניווכח באופק. האף מסה עצומה הנל ששייך ל אנו, הינה הרגשה מטעם צנוע באזור. חשבתי לעצמי שהתהליך היה כנראה הגדיר על פי רוב אודות מה שהיה במהלך מקום המקדש. והנה הנו עובד ומשתמש בתל אביב של 2019.
מאותו רגע של שהפכתי לאזרחית ישראלית, אמא אדמה הגדול נהפך להיווצר אזור קצת מסביר חלל ליהודים. אנטישמיות והתקפות גלויות אודות יהודים הפכו לדבר שבשגרה. ניסיונות להכחיש את הלגיטימיות המתקיימות מטעם מדינה בתור מדינת ישראל ריבונית הפכו למדיניות הינן מזרמי הימין ואלה בין השמאל, אף או אולי המשמעות של דבר לשכתב רק את ההיסטוריה, התנ"ך ולהתעלם ממצאים ארכיאולוגיים.
ככל שהעולם הופך להימצא עוין יותר מכך, בדרך זו הייתי מרגישה בהרבה יותר חובה לגור במדינת ישראל. הוא האיזור הבודד במדינות שונות בעולם שבו אינה פקטורים לכם להרגיש שאני יהודיה מדי.
תוכלו