לרגל כינון יחסים דיפלומטיים שלמים אחת בלבד ישראל ומרוקו, הנה הצצה לכמה מרגעי הקסם בהסטוריה של העסק במרוקו
1. ארכיאולוגיה ישנה
בני העם היהודי ממוקמים במרוקו מינימום 2,000 שנים, כבר החל מ מחורבן חלל נלווה, והיה אם קרוב ל-30,000 יהודים ברחו לצפון אפריקה מכיוון חמת הכובש. אבל שכיח שהיו בו יהודים תיכף עוד בטרם, או שלא בעצם מהר 2,500 קיימת. העדות הקדומה באופן מיוחד לחיי יהודים בסקטור הן כדלקמן 2 מנורות־שמן, מצד המאה ה-3 לסה"נ, בצורת המנורה בבית־המקדש, שנמצאו בסקטור ווליביליס, עיר רומית לשעבר בקצה הדרום־מערבי שהיא האימפריה, בימינו בדירות מיד לעיר פֶאסְ. נוסף על כך מצבות יהודיות, חלקן בעברית וחלקן ביוונית, נמצאו בסקטור, בין מהן מצבתו השייך "ראש חדר הכנסת".
1 משתי מנורות־השמן שנמצאו בווליביליס, בימינו במוזיאון הארכיאולוגי ברבאט
2. תור הזהב מטעם מחשבת מדינה ישראל
בשל הכיבוש הערבי הבכור ב- 703, ירדה בעניין מרוקו, ועל אמסטרדם פאס בפרט, רוח ששייך ל סובלנות שמשכה אליה אוכלוסיה יפה, בכללה יהודים יודעי דבר בו תרמו למקום בכישוריהם המסחריים. בעיר העתיקה התפתחה חברה שוקקת ומשגשגת, שנודעה אשר נקרא "המדינה". מכאן צמח תור הזהב ששייך ל הקהילה היהודית שבנמשך קרוב ל-300 שנים, מצד המאה ה-9 לסה"נ ואפילו עד המאה ה- ספר תורה אשכנזי , עם ישיבות שמשכו אליהן סטודנטים מבריקות והוציאו מתוכן תלמידי־חכמים, פייטנים ובלשנים מבין השורה הראשונה. ספר תורה גדול מטעם עם הזמן זאת הותירה חותם רב־עוצמה על אודות קידמה מרוקו: "מוזיאון יהדות מרוקו" השוכן בקזבלנקה, הוא היום המוזיאון היחיד בעולם הערבי המוקדש ליהדות.
אזור החליטה לחוקק שיש או אבן דנאן, פאס
3. זמן ניכר אפלים
בין מן התקופות הקשות שהיא רדיפת יהודי מרוקו היתה זו של שלטון אל־מֻוַואחִידוּן (צפון אפריקה, 1121-1269), שושלת מוסלמית קיצונית, שהיתה נחושה לכפות על אודות כולנו השגחה בנושא כולל האסלאם וקיום אדוק השייך טקסיו. מחכה מול בני העם היהיודי ניצבה ברירה להתאסלם או גם למות, והמון צעירים ומבוגרים אכן התאסלמו או התאסלמו כלפי־חוץ (מה שהתאפשר תודות לדמיון החיצוני הרב שבין שמירת המצווה של התורה למנהגי האסאלם). ההסטוריון היהודי־הספרדי יוסף הכהן כתב, ב- 1557, על הרדיפה העזה "אחר וש אינן השאירו בארץ שריד ופליט מִתַּנְגָה [שבקצה הגבול הצפוני של מרוקו. א.ר.] עד אלמאהדיאה [100 ק"מ דרומית משם. א.ר.]".
בשלב מסויים איננו הסתפקו ה'מוואחידונים' בהצהרת בני העם היהודי בעניין התאסלמותם, והם נדרשו לחבוש לראשיהם טלאי צהוב, מציבים רק את עצמם כיעד לשם בוז ותקיפה קשים מאלו המתקיימות מטעם ראשית.
הלכות סופר סתם החדרת בית־אל קזבלנקה
4. מדינה מוצאו הנקרא הרמב"ם
רבי דוד בן מימון, אחד מהוגי הדעות המעולים והמשפיעים ביותר בתקופתו של הביניים, התגורר באזור פֶאסְ בשנים 1159-1165. הוא למעשה היגר אליה עם סיומה של שנאלץ לברוח יחד בני המשפחה מקורדובה שבספרד, שבו משמש, מכיוון רדיפות האל־מֻוַואחִידוּן. ( ספר תורה של הר"ן אילו הנישות אותם יביאוהו לאחר מכן לעזוב את פאס ולנוס מזרחה לכיוון מצרים). הוא למעשה הינו בטבע, פעם אחת שאר הדברים, כרופאו האינדיבדואלי המתקיימות מטעם הסולטן, אך מרבית מעלתה העירונית מגיע בשבילה, בנושא מרב שבה הביא לפרסום הרמב"ם את כל חיבורו המונומנטלי "מִשְׁנֵה־תורה" - אנציקלופדיה הִלְכָתִית בת ארבעה־עשר כרכים המקיפה את אותה חוקי התורה. אזור אבן שבו התגורר, עוד עומד על תילו. בפאס.
ביתו השייך הרמב"ם בשכונה פאס, בפתח נכתב ע"י את איחוד ההלכה הגבוה ממנו
5. מלאח - הרובע היהודי במרוקו
ה"מלאח" הראשון - הגירסה המזרחית לגטו, רובע נקרא למגורי יהודים - הוקם בסביבה הקרובה פאס בין השנים 1438 והתקיים עד בתקופה האחרונה. העילה המקורית היתה מקום שראוי קבורה ששייך ל קדוש מוסלמי ששכן ב"מדינה", ואשר, בהתאם צו מלכותי, האדם שלא מוסלמי איננו רשאי לדור בסביבתו, ועליו לעזוב ולבחור מקום מגורים את אותם. המילה "מלאח" פירושה מלח, משום והרובע היהודי החדש הוקם לגבי מרבץ מלח. לאחר ה"מלאח" בפאס, הורמו לפני מאות רבות רובעי יהודים ברחבי מרוקו, אשר הפכו עד מהרה - תודות להרגיש העסקי היהודי - לאזורי מסחר ושיווק שוקקים. ה"מלאח" מוקף נעשה בדרך־כלל חומה בעזרת שער מבוצר, וממוקם כבר לארמון המלך או אולי למגורי המושל, בכדי לתת הגנה לתושבי הרובע בגלל פרעות חוזרות ונשנות; שכן בני העם היהיודי מילאו נסיון מוטל עלינו בכלכלה המקומית. או גם איכות החיים, אלו המלאחים מקומות מסחר ויריד שוקקים והומי־אדם, והמון אנשים משמות האפשרויות המובילות לשם, קריטריונים את כל זכרם מטעם קהילות יהודיות שוקקות שחיו בהם פעם אחת.
הדלת הראשית ל"מלאח" שהיא פאס
6. שר יהודי
אהרן (הָרוּן) אִבְְּן בטאש, נקרא אחד מן בני העם היהודי הרבים אשר יגיעו לעמדת שלטון נעימה במרוקו - וזיר. אִבְְּן בטאש, שברח למרוקו מספרד מפני ש אימת האינקוויזיציה, השתקע בסביבה הקרובה פאס והפך לנאמנו ואיש חצרו של הסולטן עבדל אל־האק. בשנת 1464, כעבור עת ארוכה שבה היה אשת הכסף שהיא החצר, מונה לוזיר. קשריו יכולים להיות שהביאו למינויו השייך קרוב שברשותכם, שאול אִבְְּן בטאש, לחלקו הגבוה של המשטרה ומנהל ארמונו המתקיימות מטעם הסולטן.
אִבְְּן בטאש, שהטיל מיסים כבדים על האוכלוסייה, הואשם באמצעות מנהיגים מוסלמים בשימוש בכסף לתמיכה ביהודים מעוטי היכולת של העיר. מלבד זאת, הנו הואשם בהפרת "חוזה עומר" (המסדיר את אותן קשרי הגומלין בודדת המוסלמים מרבית ה"דִ'ימִי" - האזרחים הלא מוסלמים - בארצות מוסלמיות) באופן זה ששירת במשרה טובה, אוטו בדבר סוס ונשא חרב. המנהיגים המוסלמים הסיתו את ההמון לפרוע ברובע היהודי, והסולטן והוזיר היהודי שלו הוצאו להורג.
חלל הקברות היהודי במרקש
7. ענקי קבלה
מרוקו היתה ביתם מטעם רבים ושונים מגדולי המבוקשים יותר מסוג הטבע היהודי, ביניהם רבי עבודה בן עטר (1696-1743), בעל הדירה עם תכונות של "אור החיים" בדבר שבו פירושו לתורה; ורבי אברהם בן מרדכי אזולאי (1570-1643), כש ערך פירוש לזוהר.
אחת אתרים של המורשת היהודיים במרוקו, העסק הפופולרי במיוחד משמש קברו השייך רבי יהודה אִבְְּן עטר (1655-1733) בסביבה הקרובה פאס, שם נהיה רב מוסמך. רבי יהודה - קדוש וחסיד, מלומד בנסים, ונערץ דרך בני העם היהודי והמוסלמים כאחד - סרב ליהנות מ עולות מהקהילה לצורך מלאכתו.
מסופר שרבי יהודה אִבְְּן עטר נכלא בעוון שוא, על־מנת שהקהילה היהודית תפדה את החפץ בכופר, אבל שהסכום שנתבקש היה טוב יתר על המידה ובני הקהילה לא הצליחו לאספו. כיון שכך נותר הרב בבור, או גם שהמושל החליט להשליכו לגוב אריות. אפילו שבמקום טרוף את השיער, הצטופפו סביבו האריות והתבוננו שבו ביראת כבוד בשעה שישב ברוגע על יבש מאוד והגה בתורתו. משספרו אותם השומרים למושל הוא מיהר לפתוח את הפעילות וכיבדו כבוד אדיר.
קברו מטעם רבי יהודה השיש עטר, פאס
8. השגחה אודות בני העם היהודי בידה
כמושבה צרפתית, מרוקו היתה מורה לגזירות אנטישמיות מהצרפתים, בעזרת בריתם מסוג הנאצים במלחמת אמא אדמה זמן. בין השנים 1941, סרב הסולטן מוחמד החמישי להעיף את אותה 250,000 יהודי מרוקו למחנות ההשמדה ששייך ל אירופה. חרף המאמץ להגן בדבר הקהילה היהודית, נכפו מספר קווי הנחיה אנטישמיים לגבי מרוקו, וש אילצו יהודים שעבדו במשרות ממשלתיות, ברפואה, בבנקאות, ברוקחות, בעיתונאות, בהוראה ובסיעוד בבתי קליינטים לעזוב את כל אזורים עבודתם. ב-7 בנובמבר, 1942, נחתו כוחות אמריקאים בדבר חופי מרוקו כחלק מ"מבצע לפיד" והשתלטו לגבי הארץ במהירות.
9. הקהילה הגדולה בעולם הערבי
ב- 1948, לקראת שהחלו בניה להיות ארצה, מנתה הקהילה היהודית במרוקו כ-265,000 משפחה והחברים, כל מה שהפך אותה לקהילה היהודית הגדולה באירופה הערבי בזמנה. 3 תירוצים לדבר: קודם כל, נוכחות רבת־שנים שהיא קהליה יהודית בענף בלא גירוש; דבר הבא, ההגירה הגדולה ביותר הנקרא יהדות ספרד למרוקו בעקבות האינקוויזיציה בין השנים 1492; ושלישית, חוץ שלטון אל־מֻוַואחִידוּן החריג, מעולם אינם נכפתה אודות יהודי מרוקו המרה בכפיה - כמו זו שנכפתה על גבי מיעוטים ו"דִ'ימִי" שאינם חרדיים - והם נהנו מהגנת המלך בתמורה לחובתם האזרחית.
5. הקמתה במדינה
בעלי הקמתה בארץ ב- 1948, פתח סדרה מטעם פרעות בערים אוג'דה וג'ראדה שבצפון־מזרח מרוקו, שבהן נרצחו 42 יהודים וכ-150 נפצעו יותר מידי המוסלמים. חתונה הוא הניע רבים סופר סתם מצגת . בשנת 1961, יצאה ישראל במבצע יכין [כשם אחד מעמודי הנחושת שהעמיד תמימה המלך נמצא בית־המקדש הראשון] - לשיפור יהודי מרוקו. או שנת 1964, עזבו הרבה יותר
בימינו חיים בארץ בערך מיליון יהודים ממוצא מרוקאי
מ-97,000 יהודים אחר מרוקו, בייחוד לארץ ישראל, וש בו כעת קרוב למיליון יהודים ממוצא מרוקאי.
כיום יש במרוקו כ-2,500 יהודים, חלקם בקזבלנקה. לקהילה יש קשרים מוצלחים יחד עם מלך מרוקו, מוחמד השישי, המאפשר סובלנות דתית. במרוקו ישנם מאות רבות בתי כנסת שמורים כמו שצריך ופעילים.