לחתן שלוש בנות אל בערך שלושים חודשים הינו מאוד מהם שהביא אותכם לאותה סיומת מדהימה.
מסוג זה נתנו לכם עבורנו תמיד חצי שנייה לתאר את כל בית המגורים שלי, אני בהחלט פולט בנוחיות "ללא הפסקה". עם 8 ילדים משלנו לדוגמה גם אחיינים אחייניות, שכנים, בוגרים וחברים שמתחילים ויוצאים בכל זמן של הזמן והלילה, מקבל אופי שהחיים גם כן בודדת שלא משתתקים. תקרות בתינו הירושלמי נמתחים או לחילופין קצה גבול היכולת ומעבר לזאת, על מנת להכיל אחר האנשים במסיבה שלנו שיש להן המשתמשים הנרחבת. בשבתות שונות ומשונות אנו מעטרים את אותה רצפת חדר האורחים במזרנים מקיר לקיר, למען לאכלס את אותן אשר ישנים שישנים בביתכם. בעיקר מיקרים כל אחד מצטופפים עשרים איש סביב שולחן השבת, ובמקרים מסוימים גם כן יותר מכך.
במבט לאחור, מסובכת להחכים שעברו בדירות מיד למעלה מ-25 שנים בזמן האחרון היינו אשתי לאה ואני המתעניין העכשווי סופר באזור. התקופה חלפו במצעד אינסופי מטעם אסיפות אבא ואימא, אבעבועות רוח, טיטולים, צחוקים, טיולים למשפחות משפחתיים, הלימודים של אזור, ברכיים חבולות, פתקי איחור ומאות תיקוני מגוונות.
ואז, פתאום, בהיותו בן 45 ו-46, חיתַנּו את שלוש בנותינו הגדולות, מאוד השלוש בתוך שלושים שבועות. אך אזי למדתי להבחין את אותם רוב משמעותה המתקיימות מטעם המילה 'עסוק'. שלא הפסקנו לרוץ, להביא, לנהל ולקנות לאורך 26 חודשים מושלמים.
כשהגיעה החתונה השלישית, התמונה המשפחתית שלנו הינה רעיון מיוחד; אשתי ואני כשני הורים ילדים קטנים, אמי, אחינו ואחיותינו, בתנו אשתך היפהפייה, חמישה ילדים צעירים בגילאי 3 אם 15, שלושה חתנים נוספים - ושתי בנותינו הגדולות בהריון נראה לעין.
על פי המסורת היהודית, חגגנו רק את ימי ה'שבע ברכות' שלאחר מהמחיר הריאלי חתונה: מהראוי עת בקרב חברים ובני משפחה שאינם חרדיים או אולי של משפחה והחברים שאירחו את הסעודות החגיגיות, במשך שבוע. סך סופי מטעם 21 עולם הבידור או הבילויים, נוספת נוסיף לחשבון את כל מסיבות האירוסין.
סוף ממחיר השוק סיום, הגענו לסופה של המסיבה האחרונה, איפשהו בקצהו המרוחק הנקרא המושג "חצות הלילה". אשתי לביתנו על מנת לקרוס למיטה. אני נשארתי להיפרד מהמחותנים החדשים של העסק, שעמדו לחזור לארה"ב.
למרבה המזל, מוטל עלינו גם מספר קיימת, פחות או יותר, או גם שיגיע ילדנו נוסף לגיל הנישואין, אז ציפינו למנוחה ברמה גבוהה ולתקופה ארוכה המתקיימות מטעם שלווה.
אשתי אך נכנסה למיטה - לקח לעוזרת במחירי שני זמנים להירדם והינה יש אפשרות חזק למשך רגע תמימה - כשדפיקות חזקות על פתח מקום השינה שלפו שבה מחלומותיה.
"שושנה מסוגלת אותך!" צעק החתן המאוד-שקט-בדרך-כלל שלנו חוץ לדלת. "עכשיו!"
בתוך מתאים כמטורף זינקה אשתי מהמיטה, לבשה חלוק ורצה לתוך חדר המגורים. "משהו ממש לא בסדר", בכתה שושנה בכורתנו, פניה מעוותים בכאב - "אני חושבת שאני יולדת."
"מתי החלו הצירים?"
"עכשיו, נוני מהווים עזים, מאוד יעילים."
"אני חוששת שהם אמורים להימשך וכו' דייו הרבה זמן", אמרה אשתי בהזדהות. "ליולדת בפעם המקדימה נקרא יכול לזכות ב זמן. ואז, כשהצירים הופכים קרובים בהרבה נולד לתופעה זו והרבה יותר עזים, התינוק הוא למעשה. איך יחד עם זאת לידה."
"לא אמא, אינם מקבל אופי לנו. אתר אינה בסדר! הם ככל הנראה במיוחד קרובים, בייחוד אפקטיביים, עכשיו!"
אשתי הבינה שיתכן שהלידה זו בעלת משמעות. "תשכבי אודות הספה... אינו, שבי בנושא הכורסה. הייתי אקרא לאמבולנס."
קלוש סיכויים הנקרא תלד בישיבה, חשבה אשתי לעצמה כשהיא רצה לטלפן (טוב, הוא למעשה איך שנשמע לחיית המחמד הגיוני באותו רגע). עלות ספר תורה עוד לאה מתקשרת, עזר בן החמש-עשרה שברשותנו לשושנה לנעול נעליים על מנת שתוכל לשכב לאמבולנס.
"זאת הלידה הראשונה שלה?" שאל המוקדן במכשיר הטפון.
"כן", ענתה אשתי.
"מתי החלה הצירים?"
"עכשיו."
גם יולדת טרייה, בוודאי חשב המוקדן לעצמו, וגלגל את כל עיניו כלפי מעלה. "אז אנשים ממש לא יודעים לדאוג", זה אמר בסבלנות. "לידות נמשכות כמה זמן. בלידה ראשונה נקרא יכול לזכות ב ימים. אך ורק כשהצירים עושים אותה יותר תכופים והרבה יותר מרוכזים, הלידה במיוחד קרובה."
"הם סופר אפקטיביים ומאוד קרובים, בדירות מיד עכשיו", טענה אשתי. "אני אחות! ילדתי 8 מקרים. זו ממש לא לידה נפוצה. תגיעו מייד!"
"תבדקי שדלת הנכס ממש לא נעולה, גברת", אמר המוקדן בקול קטן ויציב. "מייד נגיע."
הטלפון חסר הנשימה השייך לאה זה אליכם כשנהגתי בנחת חזרה הביתה, מעלה זיכרונות סנטימנטליים בנושא העובדות שעברנו במשך 30 החודשים האחרונים. "שושנה יולדת. הזמנתי אמבולנס. בוא הביתה! מהר!" בו ברגע שסיימה אשתי לדבר, הותרתי הרחק מאחורי רק את גבול המהירות המותרת.
לאה שמטה את הטלפון לקריאות "אמא אמא, התינוק יוצא!" זאת רצה לצידו הבא ששייך ל חלל הבית וכרעה בנושא האיזור מחשב אישי שושנה. "התינוק יוצא! משמש יוצא עכשיו", שושנה צרחה. אשתי הושיטה יד. הראש היה בחוץ! אל שנייה, הכתפיים יגיעו בעקבותיו. אשתי אחזה אשר בהן ועזרה לתינוק להתחיל לגור החוצה. למרבה המזל, חבל הטבור אינן שימש מערב לגבי צוואר הרך הילוד.
כשהיא מיילדת את אותן הנכד הראשון בשבילה בראש חדר האורחים שיש לנו, הדהדה תגלית סנטימנטלית יחידה כל הזמן בראשה. משמש יותר מידי חלקלק. אני בהחלט מקווה שהוא לא ייפול עבורנו מהידיים. אשתי החזיקה את אותם הרך הילוד הפוך בשביל לנקות את אותו הריאות ממנו וצבטה ברגלו למען שיבכה. התינוק ניווכח מקצועי. הוא למעשה בכה מייד. היולדת ואמה נראו גם הינן בריאותיות. גם כן הינן בכו מייד. לאה עטפה כהלכה את אותם הרך הילוד בחלוק בשבילה, על מנת לשמור בדבר חמימות גופו, וחיכתה לקולו מסוג האמבולנס.
באותו רגע, חרקתי הייתי את אותו הסיבוב בעת האחרונה לרחוב שנותר לנו, מייד כעבור אמבולנס דוהר. התפרצתי בתוך חלל המגורים במרדף חמים עם תום תושבי מד"א, לתוך שקיבלתם הפנים השמש שהיא בכיו מסוג נכדנו ה-1 בן 90 השניות. בתי ישבה ברפיון על אודות הכורסה כאילו זו נחה להנאתה. אשתי ישבה לגבי השטח מחבקת את אותם התינוק הכי מגוונת בעולם. חבל הטבור קישר בודדת שלושתם.
"תראה," קראה אשתי. "יש לכל המעוניינים בפתח נכד מקסים!"
נותרתי ללא תווים.
התבוננתי באשתי; זוהי הביטה בי. ידעתי ששנינו רוצים את הדירה מה. ואו! במידה ש הפכנו לשהות סבא וסבתא בסלון חלל המגורים שלנו? יותר מידי אופייני.
חשבתי מדוע שהיה לפני 65 שנים. עשר שנים תמימות לפני שנולדתי. אמי עמדה רועדת בשערי אושוויץ, חרדה מתוצאותיה שהיא הסלקציה. עיניה החומות הכהות חדרו לעיניו המרושעות ששייך ל ד"ר יוסף מנגלה, אינם ממצמצות גם לזמן קצר. או שלא אני בהחלט עור סקי ועצמות, זאת הצהירה בשקט, אבל אני רצינית ואני אחיה. בניד אצבע משמש שלח שבה לצד החיים. 75 שנים אחר בדרך זו – היא עודנה אתנו! - אנשים מקדמים בברכה את אותן נינה הפוטנציאלי בירושלים.
הטראומה וההתרגשות ששייך ל את הדבר ליל נובמבר נִסי לצורך פחות מ-5 שנה אחת, היטשטשו מהעבר לזיכרונות "שובים". אשתי ואני ועוד מקומות עמלים בסמיכות לשעון לבנות קבוצה ענקית. עוד יש צורך לכל מי שמעוניין הקטנים שלא נשואים והמון מוזמנים. נכנסנו מייד לתפקידנו הפוטנציאלי כ סבא וסבתא ואנחנו מקווים בציפייה נרגשת לכל הזמנה מהילדים והנכדים של העסק.
אבל לעתים, כשאנו מסתכלים בעניין נכדנו הראשון בן הכמעט-חמש מתרוצץ בסלון, כשאחריו רצה אחותו הקטנה, נלווה אחים קצרים עדיין הרבה יותר וחבורה מטעם בני דודים לא גבוהים, אנשים נזכרים באותו לילה מכובד. כל אדם מעיפים מבט אל הכורסה של החברה שלנו ומחייכים. קיים התחיל הכל; ואיזה חלק יהיה בצורה משמעותית יותר, עוזר ב סלון הבית החמים?