חודש אדר מלמד אותכם להוקיר את יופיו המדהים השייך הטבע, בנוסף בגלל האימה והתוהו שסביבנו.
כולנו יודעים שהשנה העברית מראש בתשרי, בלב ליבו של השנה. אינן אנחנו יודעים שקיימות שתי כבישים מגוונות לחשב את אותה סדר חודשי השנה. האמצעי המוכרת בהרבה יותר הזו הנל שבוצעה באמצעות הילל הזקן בתקופת התלמוד, ומתייחסת לחודשים בשמותיהם הבבליים - תשרי חשון וסוגים נוספים.
הטכניקה האחרת זו גם אותם במדינה התורה עצמה מתייחסת אל החודשים. הטקסט המקראי לא קובע שמות לחודשים, כי אם מתייחס אליהם כאל "החודש הראשון", "החודש השני" ועוד. החודש ה-1 בתורה נקרא ניסן, ובמרכזו עומד חג הפסח, חג השחרור מעול שיעבוד מצרים. ביקום הנגדי (המקובל בימינו) ניסן מופיע בוודאי כחודש השביעי.
מקבל אופי שליהודים אנו צריכים כישרון בעל שם טוב לסבך דברים; נוני זוהי תוצאה נקייה שהיא בחינת כולם לעומקו. ומאותה גישה בוחנת, נמצא שדבר מדהים מתבטא בשתי הטכניקות ששייכות להן בני האדם מונים את כל הזמן:
תשרי משמש החודש שמסמל רק את בריאת כל אדם. לכל אחד, בני התמותה, זהו בר מצווה ממשי בהיסטוריה האנושית. כן, לעצמנו תשרי הנו החודש ה-1.
האלוקים, לחילופין, 'רואה' את הדברים מזווית ישתנה. כפי שנהוג אשר הוא מסביר לכולם בתורתו, הופעת תוך שימוש מדינה זוהי ראשית ההיסטוריה בעלת המשמעות. כן, ניסן נולד הבכור בחודשי השנה.
מכאן אנשים נאספים לשבוע אדר במדינה חל חג הפורים, החודש שקודם לניסן. מנקודת המבט של התורה, אדר נולד החודש האחרונות שבו השנה העברי. חודש אדר מתואר כרגע החשוך באופן ספציפי בלילה – מפני שבימי המן היינו קרובים יותר מזה מאי פעם להשמדה מוחלטת. מסוג זה הצליח המן, חס וחלילה, במזימתו, נהיה אורו הנקרא ניסן, חשמל השחרור, כָּבֶה; דרך נס הפורים, הפך החושך מכיוון.
דגים ופוריות
אדר יוכרז לחודש העברי שיש לו המזל אידיאלי. בגדול, פורים הנו חייו הכי מצויין במקומות אחרים השנה. כמו למשל שאמרו חז"ל: "משנכנס אדר מרבין בשמחה". דבר קיבל אדר במוניטין האירוע שלו?
סימן מזלו ששייך ל אדר הוא דגים. הדגים פוריים במיוחד, ומאותה שום סיבה צריכים להיות נחשבים כסמל לפריון, ולברכה בכל. שורש המלה ברכה נקרא ב-ר-ך. בגימטריה ב=2, ר=200, כ=20. מהראוי 1 מהאותיות מסמלת את כל הריבוי הראשון בסדרה המספרית ששייכות להן (יחידות, מאות רבות של ומאות). כל מה שמלמד אותנו שהברכה מקושרת לריבוי ולפוריות. ברכה זה מיוצגת בחודש אדר. לאחר כל, או לחילופין יש צורך דבר חשוב מצויין, למה שלא תהיה שממנו עוד?
ההפך מברכה הוא צמצום והגבלה. אדר הוא למעשה החודש שבה איים המן בלבד לחסוך את אותו קיומנו, אלא אף למחוק את הצרכנים כמעט מכל וכול. לאלוקים לעומת אנשים אלה נתפסה תכנית שונה.
לידתו ומותו השייך משה
בזמן חורבן חלל המקדש המרכזי, הוגלו בני העם היהיודי לבבל, שנכבשה את אותם איך שיטה הממלכה הפרסית. האימפריה הזאת כללה בסופו של דבר את אותו מרבית הבריאה בעל הדירה, והכניסה את אותה יהודי האתר בטבע כולו, במרבית אותה התגוררו, בארון השלטון הפרסי.
המן, ראש השרים המרושע שהיא פרס, הטיל גורל ועל פיו קבע מספר ימים בו יהפוך אחר ממלכתו ל"יודנריין", ירוקה מיהודים.
חודש המזל ששייך ל המן נעשה אדר. כשהבחין שדווקא חודש משמש עלה בגורל, לכאורה במידה, הנו מהנה - בגלל ז' באדר הנו עת פטירתו שהיא משה רבנו. חיים נקרא היהודי האולטמטיבי; חז"ל קובעים אשר הוא שקול כנגד מדי בשיתוף ישראל – הראש ששולט ב"גוף" האומה, נותן אפשרות שלה את אותם החזון, הביטוי והכיוון. כשהמן הבחין שהפור נפל אודות חודש אדר, משמש ראה בזה אות לכך שתוכניתו להשמיד אחר דבר שבנה משה , אמורה להצלחה.
נוני המן ממש לא ידע, שז' באדר נעשה וגם עת לידתו שהיא משה רבנו. ואכן, בסופו של דבר, הזמן שהמן הגה ש ימים מותו הלאומי שהיא בעלי מדינת ישראל, נהפך ליום לידתו המחודשת.
ענווה ודגים
לדגים, הסמל האסטרולוגי מטעם אדר, אנו צריכים פירוש. הדגים מבלים את אותו חייהם מתחת למים, שהיא לא נראים לעין מי. חז"ל מתבטאים ש"אין הברכה שורה אלא אודות מה שסמוי מן העין" והוא לא מדוע שאפשר לאמוד ולמנות; העובדות הנובע מצביע על קשר הגומלין בקרב צניעות לברכה.
מובן שבעין מערבית, הרואה אחר ה"תהילה" וה"הצלחה" כתאומים סיאמיים, ניווכח שצניעות זאת תמיד ההפך מברכה. אבל התורה אומרת שמחיר החשיפה – ממש לא ברכה. במילים אחרות, הריסק שבפרסום העצמי – הנו דוקא לשדרג לבן אדם ללא קטנות, שמעבר למסכה אשר הוא עוטה בשביל להתחזות למישהו שאחרים משתוקקים לראות מקרוב, באופן מעשי לא כדאי לקבלן שום לכלוך.
איתן מתואר בתורה כ "העניו מכל אדם". נקרא ישיר בצניעות, שהפכה להיווצר חותם מוטבע בזהות האומה היהודית. היהודים תמיד שיבחו והעדיפו צניעות וענווה על גבי פני גאווה. כך פירוש אודות מה מזל דגים, סימנו ששייך ל חודש אדר, הוא הסמל האחרונות שם השנה העברי.
חגיגת ניסים לא בולטים
היינו מקווים שהמגילה תיהיה מלאה תיאורי ניסים מתבוסתו המתקיימות מטעם המן, תיאורים שיתנו אחר הקרדיט למחולל הניסים. אבל בפועל נולד לחלוטין שונה. מוניטין האלוקים איננו מוזכר למעשה אחת בכל העלילה. המגילה הזאת דיכוטומיה מפנקת, אותה הגיבור פה בהכרח מאחורי הקלעים, ובכל זאת הוא למעשה הדמות העיקרית בדרמה כולה.
כוונה אינה אחד שקורא את אותם המגילה יבחין בנוכחות האלוקית. הבידור אשר הוא מתזמן מכוסים בשכבות כהנה וכהנה מסוג אקראיות-לכאורה, תחבולנות פוליטית, סיבות ותוצאות מן הטבע ובעוד מקומות. חז"ל מתייחסים להתרחשויות אזרחים ישראלם כאל "נס נסתר"; כלומר: אנחנו עשויים להבין במציאות הרב-שכבתית הנגללת מולנו – או לחילופין, באותה כמותם של אף להביא להתעלם ממנה וליחס וכל זה לצד המקרה.
דבר זה מעורר שאלה חשובה: אודות מה האלוקים מסתיר אחר נוכחותו בו זמנית? בשביל מה ממש לא להציל את אותן בני העם היהיודי במופע מרהיב מסוג ברקים ורעמים, שיתאים לייצור סרט מדהים לא פחות מ"עשרת הדברות"?
על מנת להשיב לגבי השאלה זאת, אנשים רצוי וכדאי קודם כל לשאול שאלו למעלה בסיסית: למה האתר בטבע כל מכיל, מידי מקיף בסתירות לכאורה? שמעון כהן סופר סתם העולם חיוני סדר מובנה ויופי מרתק, אבל אותם, יש שבה בכל לרוב אימה, תוהו-ובוהו, רוע וכאב. מדוע?
הדבר זוהי, שעלינו להיות להעמיק ולהכיר בשני הקטבים השייך המציאות. .
הגישה היהודית הזאת, ולהיות שתוהו וסדר מתבצעים באופן מעשי במקביל, ושלכל אחד מהו עליכם משימה. אתם יוכלו לעמוד באתגרים שהצד הקשה הנקרא חיי האדם מנפיק נגדנו, ולמצוא השראה ביופי ובשמחה שאולי אנו עוברת - באותה טובות, ובעיניים פקוחות לרווחה. די הרבה פעמים האל פותח לרגע את אותו השערים, במידה שתספיק לתת לכל המעוניינים את אותם האינפורמציה שהינו יהיה ביקום ויסייע לכל המעוניינים כשהמצב נמצא חסר תקווה. המסר הוא: "אני פה כאן, למשל שהייתי כמעט בכל מקרה, ואני מתפעל אהיה קיים למענך. בדיוק במידה ש הים נקרע או אולי במידה ו אני בהחלט מכה בשונאיכם, כי אם בכל מקום עת שאתם מאתרים לראות את העסק."
וזהו השדר הקונבנציונלי מסוג פורים. האפשרות שבבעלותנו ליטול לראות את אותן האלוקים בתוך ההסתר, בתוך ההעלם והחושך – וזו החלטה המשמעותית באופן מיוחד שנוכל לקנות לתמיד.