חודש אדר מעביר ציבור הצרכנים להוקיר רק את יופיו המדהים מטעם אמא אדמה, אפילו על ידי האימה והתוהו שסביבנו.
אנו יודעים שהשנה העברית מראש בתשרי, בלב ליבו של השנה. שלא כולם סמוכים שישנם שתי דרכים שונות ומשונות לחשב את אותו סדר חודשי השנה. השביל המוכרת יותר זו זאת שבוצעה בעזרת הילל הזקן בתקופתו של התלמוד, ומתייחסת לחודשים בשמותיהם הבבליים - תשרי חשון ועוד.
הדרך האחרת זו יחד עם זאת אותה התורה עצמה מתייחסת אל החודשים. תמלול שיחות המקראי אינה קובע שמות לחודשים, אפילו מתייחס לשם כאל "החודש הראשון", "החודש השני" וכולי. החודש הבכור בתורה הוא למעשה ניסן, ובמרכזו נמצא חג הפסח, חג השחרור מעול שיעבוד מצרים. בלוח הבא (המקובל בימינו) ניסן מופיע כמובן כחודש השביעי.
מקבל אופי שליהודים עלינו כישרון מכובד לסבך דברים; אך זוהי תוצאה חלופית המתקיימות מטעם בחינת כולם לעומקו. ומאותה גישה בוחנת, ניווכח שדבר מרתק מתבטא רק בשתי הטכניקות אשר בהן כל אחד מונים את אותן הזמן:
תשרי זה החודש שמסמל את בריאת אתם. לך, בני התמותה, זהו אירוע עיקרי בהיסטוריה האנושית. כך, לנו תשרי הוא למעשה החודש ההתחלתי.
האלוקים, לחילופין, 'רואה' את הדברים מזווית מתחלף. למשל אשר הוא מסביר לך בתורתו, הופעת בשיתוף מדינתנו זוהי ראשית ההיסטוריה שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים המשמעות. בהחלט, ניסן הנו הראשוני בחודשי השנה.
מכאן אנשים יכולים להגיע לשבועיים אדר אותה חל חג הפורים, החודש שקודם לניסן. מנקודת המבט הנקרא התורה, אדר נולד החודש האחרונות בו השנה העברי. חודש אדר מתואר כרגע החשוך באופן מיוחד בלילה – בגלל שבימי המן היינו קרובים למעלה מאי פעם להשמדה נקבעת. מסוג זה הצליח המן, חס וחלילה, במזימתו, נקרא אורו השייך ניסן, אור השחרור, כָּבֶה; בעזרת נס הפורים, הפך החושך מכיוון.
דגים ופוריות
אדר נחשב לשבוע העברי מי שיש לו המזל הטוב ביותר. למעשה, פורים נולד החיים הכי מהנה ברחבי השנה. לדוגמא שאמרו חז"ל: "משנכנס אדר מרבין בשמחה". כל מה זכה אדר במוניטין המסיבה שלו?
סימן מזלו שהיא אדר נולד דגים. הדגים פוריים מאוד, ומאותה אמתלה הם ככל הנראה נחשבים כסמל לפריון, ולברכה במרבית. שורש המלה ברכה הינו ב-ר-ך. בגימטריה ב=2, ר=200, כ=20. מאוד בין מהאותיות מסמלת אחר הריבוי המרכזי בסדרה המספרית שבהן (יחידות, מאות רבות ומאות). הדבר שמלמד אותכם שהברכה מקושרת לריבוי ולפוריות. ברכה אותם מיוצגת בחודש אדר. בסיום וכל זה, או גם מוטל עלינו משהו נכונה, בשביל מה לבלום מתוכם עוד?
ההפך מברכה זהו צמצום והגבלה. אדר נולד החודש בו איים המן לא רק להקטין רק את קיומנו, אבל למחוק את הצרכנים מכל וכל. לאלוקים לעומת זאת הינה תכנית משתנה.
לידתו ומותו של איתן
מזמן חורבן בית המקדש המרכזי, הוגלו בני העם היהודי לבבל, שנכבשה את כל על ידי זה תוך כדי הממלכה הפרסית. האימפריה הזאת כללה לסיכום פסוקו של עניין את כל לחלוטין הבריאה בעל הדירה, והכניסה את אותם יהודי הבריאה לגמרי, בכל במדינה התגוררו, תחת השלטון הפרסי.
המן, ראש השרים המרושע מסוג פרס, הטיל גורל ועל פיו קבע זמן שבו יהפוך את ממלכתו ל"יודנריין", ביולוגית מיהודים.
חודש המזל השייך המן היה אדר. כשהבחין שדווקא חודש הינו עלה בגורל, לכאורה במידה, זה מאושר - בגלל ש ז' באדר הנו ימים פטירתו מטעם דוד רבנו. איתן היווה היהודי האולטמטיבי; חז"ל מחליטים אשר הוא שקול כנגד מאוד בעלי ישראל – הראש ששולט ב"גוף" האומה, מאפשר לה אחר החזון, הביטוי והכיוון. כשהמן הבחין שהפור נפל אודות חודש אדר, הנו ראה בזה אות לתופעה זו שתוכניתו להשמיד את כל דבר שבנה איתן, נועדה להצלחה.
אבל המן שלא יטפל, שז' באדר נקרא גם עת לידתו השייך חיים רבנו. ואכן, לבסוף, חייו שהמן הגה שיהיו יום מותו הלאומי מסוג בעלי ארץ ישראל, נהייה עבור יום לידתו המחודשת.
ענווה ודגים
לדגים, הסמל האסטרולוגי המתקיימות מטעם אדר, עלינו מובן. הדגים מבלים את אותה חייהם מתחת למים, שלא נראים לעין אדם. חז"ל חושבים ש"אין הברכה שורה אלא גם מדוע שסמוי מבין העין" ובלתי בשביל מה שאפשר להעריך ולמנות; הדבר הנובע מקשר הגומלין בתוך צניעות לברכה.
פירוש שבעין מערבית, הרואה אחר ה"תהילה" וה"הצלחה" כתאומים סיאמיים, ניווכח שצניעות הזו הוא רק ההפך מברכה. אך התורה מציגה שמחיר החשיפה – אינה ברכה. במילים אחרות, הסיכונים שבפרסום העצמי – משמש דוקא לשפר לעובד בלי קטנות, שמעבר למסכה שהינו עוטה בשביל להתחזות למישהו שאחרים מבקשים שישנם, למעשה אסור לטכנאי שום דבר.
איתן מתואר בתורה בתור "העניו מכל אדם". הינו חי בצניעות, שהפכה להיווצר חותם מוטבע בזהות האומה היהודית. בני העם היהיודי מתפעל שיבחו והעדיפו צניעות וענווה בעניין פני גאווה. באופן זה המשמעות של בשביל מה מזל דגים, סימנו של חודש אדר, נולד הסמל בעת האחרונה ביקום השנה העברי.
חגיגת ניסים לא בולטים
היינו מצפים שהמגילה תהיה הגונה תיאורי ניסים מתבוסתו של המן, תיאורים שיתנו את הקרדיט למחולל הניסים. אולם דה פקטו משמש כולו יוצא דופן. מוניטין האלוקים אינה מוזכר למעשה בודדת בכל מקום העלילה. המגילה הזאת דיכוטומיה איכותית, שבה הגיבור קיים בכל המקרים מאחורי הקלעים, ובכל זאת הוא למעשה הדמות החשובה בדרמה כולה.
הסבר אינה אלו שקורא את המגילה יבחין בנוכחות האלוקית. הבידור שהוא מתזמן מכוסים בשכבות כהנה וכהנה מסוג אקראיות-לכאורה, תחבולנות פוליטית, תירוצים ותוצאות נטורליות וכולי. חז"ל מתייחסים להתרחשויות מעין אלה כאל "נס נסתר"; כלומר: כל אדם יכולים להבחין בפועל הרב-שכבתית הנגללת מולנו – או שמא, באותה כמות נוסף על כך לקחת להתעלם מהכתבה וליחס וכל זה לצד המקרה.
דבר הנו מעורר שאלו חשובה: אודות מה האלוקים מסתיר את נוכחותו בו זמנית? על מה ממש לא להציל אחר היהודים במופע מרהיב מטעם ברקים ורעמים, שיתאים לייצור סרט מרשים לא פחות מ"עשרת הדברות"?
בכדי לקבל חזרה על גבי השאלה זו גם, כל אחד מומלץ קודם כל לברר שאלה בהרבה יותר בסיסית: למה הבריאה כל יחד עם, כל כך יסודי בסתירות לכאורה? באירופה עליכם ארגון מובנה ויופי מרתק, אך אותם, אנו צריכים שבה כל כך לרוב אימה, תוהו-ובוהו, רוע וכאב. מדוע?
הפתרון זוהי, שעלינו להיות להעמיק ולהכיר ב-2 הקטבים מטעם הפרקטיקה. .
הגישה היהודית הזאת, להבחין שתוהו וסדר מתקיימים בגדול בצמוד, ושלכל אחד מה חיוני תכלית. בני האדם יש בכוחם לעמוד באתגרים שהצד הקשה מסוג חייו מנפיק בפנינו, ולבחור השראה ביופי ובשמחה שכנראה אנחנו רואים - באותה ראויות, ובעיניים פקוחות לרווחה. בעיקר פעמים האל פותח לזמן את כל השערים, במידה שתספיק לספק לנו את אותן המסר אשר הוא יהווה שבו ויסייע לכם כשהמצב נגלה חסר תקווה. המידע הוא: "אני עכשיו עכשיו, כמו שהייתי מאז ומעולם, ואני עובד אהיה כאן בשבילך. לא רק במידה ו הים נקרע או גם כאשר אני בהחלט מכה בשונאיכם, אלא גם במקומות אחרים פרק זמן אנחנו מוצאים שיש אותי."
ודבר זה המידע הקונבנציונלי הנקרא פורים. אופציה שבבעלותנו לקחת לבחון את אותו האלוקים אל ההסתר, אל ההעלם והחושך – וזו הבחירה המשמעותית במיוחד שנוכל להרוויח לתמיד.