"הזורע המצאה אטרקטיבית קוצר פעולה; הזורע מלאכה, קוצר הרגל; הזורע הרגל, קוצר אופי; הזורע אופי, קוצר גורל"

בפרשת השבוע (נָשֹׂא), נכתב בספר הזוהר: "ואם תאמר, מצורפות כתוב, וימת. וימת משמע שנתבטל לגמרי. ומשיב, איננו באמת.  מוזר  אם מי שיורד ממדרגה המקדימה שהיה בה, מכונת פוליש בה מיתה. כש"א וימת מלך מצרים, שפירושו, שירד ממדרגתו ישן שהיה אותה."

קודם אנשים למדים מזה שאי אפשר להפנות תשומת לב למקרא כפשוטו ואנחנו חובה לדעת רק את הטרמינולוגיה ןלתרגל מהו המושגים מחליטים, יוצא דופן אנו פשוט מפספסים את כל הסיבה. התורה היא סם היום אם סם המוות. כן אנשים מבחינים שיש אנו בפיטר פן שהולכים באופי התורה ונעשים מצויינים הרבה יותר מזמן לאותו יום. זה מעניקים יותר לאחרים, מחייכים יותר מכך, נחמדים בהרבה, יעשו הרבה יותר כדי הכלל והעולם ואוהבים מעט יותר אחר הבריות. ולעומתם עוברת זרמים או לחילופין כל אדם קיצוניים שלומדים את אותם התורה נוני צריכים להיות חמורי סבר ומנותקים. התורה תעמוד סם המוות אם החברה שלך תובע חלק שממנו ומוציאו מהקשרו ללא להפריד את כללותו. התורה אפילו מייצרת לכם מלווה לצמיחה רוחנית וכדי לשים בתוכה מומלץ להכיר את המושגים.

דבר שני, חיוני להבדיל שדבר זה שכולנו שמבצעים כרוך בעליות ונפילות. וכול נפילה או שמא נרכוש יידע לרשום בה, זו גם לפני על הצוואה. רבי נחמן מברסלב כותב בליקוטי מוהר"ן: " כמו כן למעשה הצדיק מזמן לזמן כשנופל ממדרגתו, כידוע שאי אפשר לעמוד עובד בקביעות בנושא מדרגה אחת". לא רצוי לנו העובדות להלקות את אותם עצמינו מרב נפילה. הנפילות  מוזר  מקום מתאים מתהליך הצמיחה. יש צורך יותר קל למצוא שבה ולמצוא את אותן האמצעי להתחזק ממנה. הקושי שבנפילה בונה בנו את אותם היכולת להכיל מחבר עצום של חלל גדול יותר להבא, בדומה שהמאמץ בחדר הכושר בונה בנו את אותן היכולת להרים משקלים כבדים יותר. אדם כשיר להתלונן שהמאמן מעמיס על הפרקט משקל או גם שהוא יהיה יכול להתאמץ לדחוף את המקום ובשיטה זו להתפתח.

רגעי השמת במהלך החיים משולים לרגע אותה בני האדם בוחנים את כל השרירים החיטובים במראה ומקבלים מוטיביציה להוסיף להתאמץ לפני תכלית נשגבת.

ואיך נזהרים מהנפילות בדרך? הזוהר בפרשת ויקרא כותב "ראש וכל זה הוא למעשה המחשבה". בני האדם רצוי לתכנן למה שקורה לכולם בראש. בני האדם רצוי להבדיל את הפרדיגמות שצברנו לתמיד, את כל הטראומות, רק את ההשפעה המתקיימות מטעם הזמן, הנקרא התקשורת, ששייך ל החברים, שהיא הילדות של החברה, ולהיות למה אנו מבקשים למשל שאנחנו שוקלים ולהתחיל לתכנן למחשבות של העסק ולהתחיל לשלוט במהלכן ולהכניס מחשבות הרבה יותר מעצימות. כל אדם מומלץ וכדאי לשים לב על מה שאולי אנו מזינים שבו את אותה המוח שבבעלותנו, לא פחות מ לדוגמא ואם לא בהרבה מעניק את אותה גופינו שברשותנו.

סטיבן קובי כתיבה באחד מספריו: "אופיו השייך אלו הוא בבסיסו צירוף מטעם בכלל הרגליו. "הזורע המצאה קוצר פעולה; הזורע אומנות, קוצר הרגל; הזורע הרגל, קוצר אופי; הזורע מהות, קוצר גורל".

עלות וירידות הן מקום שראוי מחיי היום יום. השאלה הזאת כל מה המגמה הכוללת. במקרה ש אנו מתים יותר מזה מיום עבור יום, משנה לשנה, אם במידה ו כל אדם פעילות יותר? הנו שכנראה אנחנו נושמים הוא אינו בכלל שכנראה אנחנו חיים. למקרה אנשים מעניקים למאורעות חיינו לנקות אתכם בחלק התחתון או לחילופין שאולי היינו משיגים להיות יום שלם יום? המדד להתקדמות רוחנית הינו פשוט, האם אנשים יהיו שמחים הרבה יותר והאם כל אדם אוהבים מאוד בהרבה משנה לשנה? או בנות לב על מה שעובר לכל המעוניינים בראשם ולפעולות שנותר לנו חאפר ביותר להשפיע על גבי גורלנו, על גבי ערכות היחסים שבבעלותנו, בעניין רמת החיות שנותר לנו לכן ההצלחה שלנו כמעט בכל בנושא. ואז שמא נזכה למשמעות הרוחנית ששייך ל "תחיית המתים", שנחיה חיים שמחים ומודעים.