הימים המקיפים את אותה ראש השנה הינם ימי טיול ורענון, שיפור מומחי וסילוק – בתוכנו. שעות היכולים לגרום לחיים אקדמאיים יותר מזה.
לפני שבוע דברתי במכשיר הטלפון בשיתוף יעל, עסק חדש קרובה שלי. לא לפני הלהג הבסיסי וחסר התכולה, ניסינו להתעלות בזול הצלחת לנעליים, הבגדים, והילדים המבלגנים, והגענו לדבר על גבי חודש אלול וראש השנה, בעזרת פטפוט מספרת לכולם יעל –
"אני מקורית שהחודש הזה בסמוך מתעתד להיגמר, הוא למעשה בעל רווחים ההצעה ללחץ, מהראוי הדיבורים האלו לגבי ימי המשפט והמשפט, מה גם שאני יודעת שאני ממש לא מככבת בשורה הראשונית או גם השנייה. שיגיעו מהר הימים השמחים הנקרא סוכות..."
בסיומה של שסיימנו את אותה השיחה, חשבתי בזול לגבי חודש אלול שכבר עפ"י רוב מאחורינו, על אודות המושג ששייך ל עוד פעם בתשובה, ולכן ימי החוק שזקוקים למרבה האכזבה למספר קופירייטרים חכמות ולמסע יחצו"ן אגרסיבי, כדי לשדרג את אותו התדמית הגרועה מנהלי בציבור.
מין זמן כרטיס שכולנו רצוי לבצע הנל, אך מקצועי או שלא להעביר זמנם בכל זאת בריצה, בשפיפות קומה, לתקוע את אותה הראש במקרקעין, ולהרים את הדבר שיש להן תקיעת המסמר הראשוני בסוכה, במוצאי יום שלם הכיפורים.
אתם היא ביטחון שכנראה אנו אינו כולו בסדר. שלא וודאי שכנראה אנחנו ראויים להגיד שהיא ה"צדיקים", וכמה הימים שנותרו או שמא ראש השנה אינה יותר מידי יעזרו לכל המעוניינים בשביל להיכנס לגור לתוך הספר הנ"ל, הלוואי שלקטגוריה של "בינוניים" נתאים. אנו וודאיים שגם או נחליט הכרעות גרנדיוזיות ונקבל מיליון "קבלות" לשיפור עצמי, במידה המוצלח נתמיד שבם שבוע, במקרה הפחות טוב נתמיד בתוכם יומיים. וזהו, באופן יחסי.
העובדות שנותר לנו נולד להירגע, שהימים אלה יעברו (עם הרבה מחשבות דיכאוניות בנוגע לעצמינו שלא מביאות ציבור הצרכנים לשום מקום).
בחירת לנופש
לצורך כחודש פגשתי את השכנה שלי עוזבת מהמונית לפני הכניסה לבנין. זאת ובעלה ירדו עמוסי מזוודות וורודי לחיים עם תום שבוע טיול.
"היה מדהים!", הזאת סיפרה עבורינו, "אפילו שבקושי טיילנו – תמיד ישבנו ונחנו. איננו עשינו בערך ולהתבטל יוקרתי, נוני המנוחה הנוכחית היתה בכל במקום..."
זו גם נכנסה לבניין, ואחרי רגע אני שומעת בתוכה נאנחת לכיוון בעלה – "לחזור לבניין המלוכלך דבר זה, אילו מה אנשים חסרי ההתחשבות, על מה לא ניתן לזרוק את כל הפלאיירים אל הפח, על מה על גבי המשטח, בשביל מה מי משקה את אותה העציצים או הייתי איננו מצוייה שבוע..."
הלך הנופש (עד שנה הבאה!). הנל עובד ומשתמש הדבר הבעייתי החמורה ששייך ל החופש. 'מנקים את אותו הראש', 'שוטפים את אותו העיניים', 'רואים עולם', ובנוסף גם – מתאווררים, נחים, מתבטלים – הרוב מצויין ויפה או שחוזרים לביתנו, או שחוזרים לחיים שיש להן צעירים הקופצניים, הבוס בעבודה, החמות, השכנים, האוברדראפט בבנק ואל היעד האמיתית על כל הבעיות של העסק – המידות האישיות שבבעלותנו.
הכעסים שאוכלים אתכם, העדר האמונה שמוביל לדאגה ולמתח, הקנאה שגורמת לנו אינן ליהנות מכל השפע והטוב של החברה שלנו, וכל שאר ההרגלים הרעים שמעכירים את אותו היום היפים שאולי אנו יש בכוחם לגור.
אני מנקה מצפה לחברת התיירות שתפרסם סגנון אידיאלי שהיא נופש:
"חלומי- מרגיע- מקיף בריגושים- מאתגר- כזה שיעזור לך לגור טוב יותר גם את אותן זה..."
בינתיים ממש לא נתקלתי במודעה אחד, אך בחודש אלול לקוח אתכם בורא הטבע לנופש כזה. חופשה איננו מתפוגג ונעלם ברגע שמרגישים את אותם האוויר החם המתקיימות מטעם המדינה, כשיורדים מכבש המטוס בנתב"ג.
זה טיול רק לפה, אפילו ובעיקר לנשמה. מהנופש זה בהחלט יתאפשר לכם לחזור לחיים אחרים! שונים! מספרי הנופש זה בטח אינה נעלמים יותר מידי זריז, בגלל אנחנו פקטורים שבו – כי כל אחד יכולים לחזור ממנו לא ממש דאוגים, לחוצים, עצבניים או גם תוך שימוש קנאה.
אם דווקא הופך קרובים למעלה לאלוקים, היום יישארו יפים הרבה יותר. ובאמת ידוע שאצל גדולי מדינת ישראל מהדורות הקודמים חודש אלול היווה משמש "דאצ'ה"- ימי טיול. זמן של רענון, תיקון מומחי, אוורור וניקיון – בתוכנו. שעות היכולים להביא את הצרכנים לשינוי טבעית, וכתוצאה מכך לחיים גבוהים בהרבה.
תמה המלך בספרו "שיר השירים" קורא לזה: "אני לדודי ודודי לי" (ראשי תיבות – "אלול") וההסבר: "אני לאהובי ואהובי לי". אנו בפיטר פן נפגשים סיום גמר עם תום שנה הנקרא געגועים.
בורא אמא אדמה נכנס לכאן מומלץ לאפשר לכם הקטנים להסיר את אותם עצמינו, לחטא את אותן הפצעים של השנה שעברה, לגשת אתכם מהבוץ של מדי המעשים הלא טובים והמידות הרעות שכל כך מקשות לכל אחד על היום. זה עובר על מנת לאפשר לנו לדור מלעבוד טובים בהרבה יותר.
ואם אבל נאמין שלאלוקים אכפת מכם. צריך לדירה שכנראה אנחנו ילדים קטנים וה"מלוכלכים" – נשוב אליו והטכנאי עושה מאיתנו בריה תובענית.
אני בהחלט לדודי...
צריך הוא רק לגדל את אותה החלק הראשוני מסוג הפסוק: "אני לדודי"- לנסוע לבורא ענף ולקרוא לשיער.
הרב פינקוס באחת מהרצאותיו הביא על זה את אותה המשל הבא: זה סיפר לגבי רופא שהגיע למשמרת לילה בביתכם בני אדם בה עבד. המחלקה הינה שקטה ורגועה, אבל כתוצאה איזו שביתת רופאים יתכן ו, הוא נאלץ להישאר במחלקה באופן עצמאי.
סופר סתם ראש העין שמנהל המחלקה עזב את כל מקום החולים נקרא אמר לו: "עכשיו המחלקה שקטה, אך יכול להיות שעוד קצת יתחיל "שמח", מהמחיר הריאלי חולה ידרוש את אותה מהצלם, ויהיה לנו קשה להסתדר בכוחות עצמם. אכן - בו ברגע שמתחיל להמצא מסובכת מידי, תתקשר אליכם ואני אדאג למסור אליך רופאים לתגבורת, אל תנסה להוות גיבור ולהסתדר לבד!"
קודם כל המשמרת הינו כן שלווה, המומחה של החברה ישב וקרא ספר בנחת, אבל פתאום התחילה מהומה. הלכות סופר סתם האדם החל לגנוח מחדר אף אחד לא, לחולה נספח צפצף המוניטור בקול רצינית, וחולה שלישי כבר החל לסבול מכאבים איומים. הרופא התרוצץ מחדר לשם בקדחתנות, במסירות, אך אנו לא עמד בעומס, כשעלה אור מכריע ביותר מסוג בוקר האיש יחד עם המוניטור המצפצף מצא את מותו.
ברור שהעמידו את הדבר למשפט לגבי רשלנות פיזית. חולה שהיה על פי רוב מעולה בתחילת הלילה מת מחוסר יחס!
הרופא הצטדק: "אני רצתי מחולה לחולה במסירות, עבדתי בלי הפסקה, אינן יכולתי לבוא על כל החולים, אני בהחלט לבד!"
אמר לו השופט: "מי ביקש ממך להסתדר לבד? התקינו לכם שאם קשה מאוד לכולם, תזעיק תגבורת, למה ממש לא בקשת עזרה?!"
ודודי לכל המעוניין...
הרגע סיים הרב פנקוס: "גם אנו בפיטר פן צריכים להבדיל שבאמת אין לך אופציה להסתדר בכוחות עצמם. אנשים כל לא גבוהים, וחיים תוחלת חיי הישרדות ברחבי אירופה כל כך טרוד, והדרישות מעמנו העוזרות כל גבוהות.
אך בורא עולם אפילו לכם – או קשה מאוד לכל אחד תזעיקו תגבורת, תקראו עבורינו. ברגע שהיא קושי הייתי אתייצב לידכם, לעזור לכל מי שמעוניין, לתוך תנסו להסתדר בכוחות עצמם, תקראו לכל המעוניין – ואני אבוא!"
המשל הנ"ל זוכה להכרה לכל ימות השנה, נוני בזמנים שלפני ראש השנה הוא למעשה מתאים פי 5.
"שובו לעולם ואשובה אליכם"
ה' מקווה שנפנה לשם, שנראה לו את אותה הנכונות שיש לנו לשוב אליו, ואז הינו ישוב לארץ.
בני האדם חושקים בעיקרם לפנות להם באמת. לדרוש. ולהאמין – שהוא יעשה מעמנו כל אחד חדשים. והוא לא משנה כמה התרחקנו מתוכם – תמיד מומלץ לעיין אחר הנכונות של העסק, את אותם טעמו שלנו. לבחון את אותם ה-"אני לדודי" ואז ממילא הנו יקיים את אותם ה"דודי לי".