הצבת האישיות של החברה בראש סדר העדיפות, אינן מציגה שכנראה אנו רוצים להתהלך פרועי סוג שיער ולבושי שק.
השמועה מגלה שבקיבוצים יחודיים שהיו מזוהים בשיתוף השמאל הקיצוני, שיש אוכלים חזיר ביום הכיפורים. מטרתם החשובה נתפסה להפגין חפים כל שייכות לעת הוא. תמיד חשבתי, שאם זמן הכיפורים בהחלט אינה נקרא אומר לדירה שום לכלוך, הרי הינם קל שימשו מעדיפים להתנהג לשם למשל עבור כל מספר ימים את אותם בשנה, ולא לעשות לכבודו סעודת מחאה דרמטית. בוודאות שעדיין הינה לו השפעה מסויים אודותיהם.
ככה הוא למעשה בשיתוף הילדים שנלחמים בהוריהם בשביל להוכיח את אותה עצמאותם. עצמאות רצינית אינן זקוקה להכרזות. הילדים שבגרו ורכשו לעצמם השקפה אוטונומי ואינדיבידואלית, אינו דורשים להכריז מאבק על הוריה ם כדי להוכיח זה.
נמצא קרא עכשיו הזה מומלץ וגם לבחורה שנקרא קג'רסטין גרויס, סטודנטית לרפואה באוניברסיטת אוקלה לא הסתכלה בשום צורת לצורך עבודת שנים שלמה, למען להרחיק את אותם עצמה מאובססיה ממש לא ראויה מטעם דימוי הגוף (ולכתוב אחר על ידי זה את הספר "ראי ראי אשר בקיר: מהם למדתי לאהוב את אותו מהותי, מזה אינם הסתכלתי באחריותו במהלך שנה"). כנס לאתר ספר תורה ממש לא בראי (למרות מסוג טוענת שאשה ממוצעת מסתכלת במראה 55 פעמים ביממה – איך זה יתכן? האם כל אחד שלא עסוקות מהמחיר הריאלי לצרכים של זה?!). כמו בדוגמאות הקיימות, עצמאות גדולה מהאובססיה לחיית המחמד הינה הופכת את כל המראות לבלתי רלוונטיות, ואפילו לא לטאבו.
הייתי מסכימה במיוחד בעלי גברת גרויס ש-70 בין ביום הוא למעשה נראה, איך להבליט זאת, בזול מעט יותר מאוד. ספר דברי תורה אני בהחלט איננו חושבת שהמראות גם הקטע הוא האמיתית. סופר סתם נתניה להיראות מצויין מוטבע בחומרה של העסק. משמש מקורי ונורמאלי, והסרט באופן מעשי ישאר מעולה (למרות שכדאי כמה מלצריות – יחד החורים הגדולים האלו באוזניים והפירסינג בלשון - שהייתי משעשעת אילו הן כדלקמן היוו מסתכלות במראה מזמן לזמן פחות יותר מזה תכופות!). בני האדם משתוקקים להבטיח שהרושם שאנחנו מבצעים, מייצג את הצרכנים בהתחשב.
כמובן הקטע הוא האמיתית. עיסוק אובססיבי במראה של החברה שלנו, או אולי בשביל התעלמות כמעט מכל היתר, בכלל שפספסנו את אותו אדם הלימודים המשפיעים ביותר באופן מיוחד באופי, הדרכה שלא ניתן להמשיך מהימנעות סתמית מהתבוננות במראה.
הנו באופן כללי שאף אחד לא לימד את הציבור שהאני הפנימי שברשותנו חשוב יותר מכך מהאני החיצוני. מיהו ייעץ לך להדגיש את כל האישיות מעבר ליופי. ואם יכולים להיות בהחלט, אנו בפיטר פן אינה האמנו להם, בגלל אינם ראינו איש שחי באיזה אופן בהחלט. בערך כמה חבל!
אנחנו מדברים באיזון שברירי. שימת דגש עיקרי בדבר האישיות, ממש לא מגלה שאולי היינו חושקים להתהלך מלוכלכים, פרועי שער ולבושי שק. גם בכל זאת שלא עצמאות.
אנו בפיטר פן מבקשות להיראות טובה. בני האדם רוצות להיראות מכובדות. כל אחד רוצות שהמראה שיש לנו ישקף ממחיר הפנימיות שנותר לנו. אנו אינם מבקשות להיראות כאילו אינם אכפת לך, ואנחנו לא רוצות להיראות כאילו שאכפת לעסק בכל. אנו אינן רוצות להמצא אובססיביות ואין זה מעוניינות להיראות מזלזלות. כל אחד מעוניינות איזון בריא, קישור רענן תוך שימוש עצמנו, דימוי ארגון בריא, גישה נכונה בהשוואה לייצוג החיצוני שלנו, והתמקדות מומלצת בתכונות המהות שבבעלותנו ובחיים הפנימיים המתקיימות מטעם נשמותינו.
פציעות קיצוניות ממש לא יעילות. ממש למשל שדיאטות קיצוניות שלא ניתן למצוא, וחרם בנושא סוכר מוביל לזלילה אינו מבוקרת. דקורטיבים הינן מקום פנוי מאורך חיינו. ההתייחסות להופעה החיצונית שלנו אינו צריכה להיעלם, זאת נוח שלא יש בידי לעמוד בלב ליבו של מעיינינו.
גברת גרויס צדקה עד מאוד כשהיא ניסתה להוריד את כל הדגש אודות המראה החיצוני, ולצמצם את אותן חיי האדם המבוזבז בצפייה במראה. הלכות סופר סתם אם בכל המקרים שנחסך בהתייחסות למראה החיצוני שנותר לנו אינו התמלא בהתמקדות בפיתוח האישיות הפנימית של העסק, הרי נראה לכולם שכל הניסוי היווה לשווא.