הקונגרס הציוני הראשון, בשנת 1897, נהיה בר מצווה בולט ערך בייסודה בישראל המודרנית.
אף אחד לא יכול להמשיך את אותו אי נעימות הציונות, מבלי ללמוד על גבי בנימין-זאב (תיאודור) הרצל (1860-1904).
כפי שראינו בתוך 59 – הרצל, שסיקר ככַתב את עלילת דרייפוס, הזדעזע לשמוע אחר אזרחים של צרפת צועקים "מוות ליהודים!" הינו החליט שבה בתחום שהפתרון לאנטישמיות הנו ייסודה המתקיימות מטעם מדינת ישראל לאומית יהודית. הרצל הביא לפרסום ספר על זה, וקרא לטכנאי Der Judenstaat (מדינת היהודים), ובו נקרא תיאר אחר חזון המולדת היהודית שממנו.
החרטום מחיר ספר תורה ממש לא הינה המצאתו, הפך הרצל לכוחה הסיבה מטעם התנועה. היו לדירה בערך כמה אלמנטים שהפכו אותו למנהיג האידיאלי:
משמש היווה מערב אירופאי (להבדיל ממזרח-אירופאי) – ובא מחלק הטבע שנחשב לנאור יותר;
הינו נמכר בשם מי שהוא בעל ידיעה גבוהה;
משמש יטפל להתנסח כהלכה העוזרות בכתב וכדלקמן עם פה;
משמש נעשה רחב ויחד עם קשרים פוליטיים מתאימים;
נודעה לנכס נוכחות כריזמטית – הינו התנהג למשל מנהיג.
בעשרים ותשעה באוגוסט, שנת 1897, כינס הרצל את הקונגרס הציוני הבכור בבאזל, שווייץ. נכחו שבו 197 צירים, מ-16 מקומות, אשר עיצבו תוך שימוש אחר המדיניות הציונית הראשונה. כינוס הינו הפך לחגיגה בעל מימדים חשיבות בייסודה במדינה המודרנית.
בעתיד הביא לפרסום הרצל ביומנו:
כשאני מסכם אחר קונגרס באזל במלים בודדות, שאותן אזהר מלומר בציבור, הוא למעשה יישמע כך: בבאזל ייסדתי אחר מדינת בני העם היהודי. אולי כן ואולי לא כל עוד 5 קיימת, אבל ללא ספק בעוד חמישים, כל דבר יידעו הנל.
כגון שהתפתחו הגורמים, הצהרת העצמאות הישראלי נעשתה בארבעה חמש במאי 1948, 50 שנה ותשעה שבועות בהמשך.
למרבה הצער, הרצל שלא נהנה לצפות בהתגשמות חזונו. הנו מת בהיותו בן 44 מהתקף לב, בסיומה של ההתנגדות הסוערת שבאה עקב השירות שהעם היהודי יבנה את אותה ביתו באוגנדה. הרצל, שתמך ברעיון, השקיט את אותו הסערה כשהוא משכנע את אותן מתנגדיו בנאמנותו לרעיון הישוב היהודי בישראל. זה הצליח לשמור על אודות גדולות התנועה הציונית, אולם לבו אינן עמד לפי מסובך הינו.
מסכת החיים ומותו ששייך ל הרצל הנו טרגדיה. הוא למעשה מת כפושט רגל בסיום שפיזר את אותן כספו בשביל מטרת ההחלקה, ומתוך התמסרותו למענה.
ואפילו מהם הטרגי ביותר הינו, שהרצל אינה הותיר אחר ילדים שימשיכו בדרכו. אשתו ג'וליה ניסתה להוסיף את המקום, אך זוהי מתה בהיותינו בני 35. שיש לשיער שלושה הקטנים – פאולין, הנס וטרודה – שמתו כולם אם וכאשר טרגי. פאולין התמכרה לסמים ומתה בצרפת. הנס, לא לפני שהמיר את אותו דתו והפך לקתולי, ירה בעצמו ביום אחד לווייתה השייך פאולין. עלות ספר תורה מרגרט מתה בטריזנשטט דרך הנאצים. נכדו היחיד ששייך ל הרצל, סטפן תיאודור (בנה ששייך ל טרודה), שינה את אותן שמו לנורמן והתאבד בקפיצה מגשר אל מעבר נהר באמריקה.
הרצל הובא למנוחות במדינות שונות בעולם, אך עם תום הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, הובאו עצמותיו אלי. הוא נקבר ב"הר הרצל" שבירושלים, במדינה כידוע קבורים רבים ושונים מראשי הצבא והמדינה במדינה.
דמויות אוטונומי
פעם אחת דמויות המפתח שהיא בתוכה הרבה זמן שדרוש להעסיק שלושה:
חיי אדם וייצמן (1874 או אולי 1952)
דוד בן גוריון (1886 עד 1973)
אותם צבי גינצבורג (1856 אם 1927)
פועלים וייצמן שימש כימאי יליד רוסיה, שבבחרותו המוקדמת הצטרף לתנועת "חובבי ציון", ולאחר מותו המתקיימות מטעם הרצל ב- 1904 נעשה בעצם למנהיגה שהיא התנועה הציונית.
בשנת 1915, בעיצומה מטעם מלחמת העולם הראשונית, המציא וייצמן את אותה האציטון הסינתטי, שמשמש פקטור ממשי בעריכת אבק השריפה. המצאתו איפשרה לבריטים להסביר בייצור המוני השייך זוהמה שרפה לצרכים המלחמה.
איך התיידד וייצמן בשיתוף ארתור בלפור, שר החוץ הבריטי. בלפור, בו הבטיח ב- 1917 עזרה בריטית להקמת בית לאומי לצורך היהודים בפלשתינה, אמר שהאציטון נהפך את הפעילות לציוני (נדון בהצהרת בלפור במשך הבא).
חיים בן גוריון נקרא עצמיות חשובה רבה. הנו נולד בפלונסק שבפולין ונקרא עם תכונות של דוד גרין. נולד נעשה קטן קומה, נוני הייתה בתוכה עוצמת השייך תחנת עוצמת ממש. גם שהגיע ממשפחה דתית ציונית נלהבת, תיכף בטווח גיל קטן נטש בן גוריון את אותה שורשיו הדתיים.
בן גוריון זה הזמן לישראל בגיל 20, בשנת 1906, ועבד בפרדסי תפוזים ובמרתפי יין שהיא המושבות הראשונות. בצמוד נעשה פעיל ב"פועלי ציון", אפילו שנקט 9 עמדות מנוגדות למפלגתו – לדוגמא: לדעתו היוו עולים ועולים ומתיישבים עשויים למסד את אותו עסקיהם נטולי התערבותה של הגולה; משמש טען שעלייה לישראל זוהי חובתו השייך מהמדה ידיד מפלגה, ושהשפה העברית עלולה לקרות שפתה היחידה המתקיימות מטעם מפלגתו.
במקביל נתפסה מדינתנו מורה לנהיגה עדיין לשליטת האימפריה העותומאנית, ובן גוריון, כש למד משפטים בקונסטנטינופול תוך כדי משך איך, שמר אמונים לתורכיה ודגל באימוץ אזרחות עותומאנית ליהודים. בכל אופן, במידה ו טריק מלחמת האתר בטבע העיקרית, והתורכים החלו לרדוף רק את הציונים, משמש בא לקונפליקט שיש להן השלטונות וגורש. בן גוריון והרצון לניו-יורק, ושם ייסד רק את "אחדות העבודה".
(את החלק אחריו בסיפורו הנקרא בן גוריון – שמתאר מה שקרה בסיומה של שחזר לעולם כדי להעלות בדרגה לצמרת הסוכנות היהודית בשנת 1935, ואחר בדרך זו, בין השנים 1948, לראש ממשלתה הראשון של מדינת ישראל – נספר בפרק הבא).
תמונת הפתרון השלישית נודעה אותם צבי גינצבורג, אשר נקרא בשם העט "אחד העם". גינצבורג שימש בתחילה אחד מאותם משכילים שהתאכזבו מתוכניתם לערות את כל הקהילה היהודית בקהליה האירופאית. זה נהייה למנהיג האינטלקטואלי שהיא ראשית תנועת הציונות. בחזונו, ראה את אותם הארץ היהודית אינם כמקום אפשרי מפלט ומחסה ליהדות הטבע הנרדפת, אבל כמקום שבה יהיה יכול היהודי המודרני להגשים ארץ מאתגרת, משכילה, מתפתחת ונאורה, שתהפוך למרכזה שהיא התרבות היהודית החדשה.
גינצבורג השתייך לאלמנט הדומיננטי בתנועה הציונית – יהודים משכילים שרצו קודם לכן לפתור את בעיית האנטישמיות באופן זה שיאפשרו ליהודים להיטמע. בעיקרם מאוחר הרבה יותר, והיה אם יכולים להיות גילו שמאמציהם חסרי תועלת – עקב הרדיפות הנוראיות אינה שככו, איזה סכום שניסו בני העם היהיודי להשתלב – יכולים להיות התחילו לפעול בשביל מולדת יהודית.
מרכיב משמעותי בעיצוב השקפת עולמם הייתה הלאומנות, אינם הינה בנויה דווקא על גבי בעיה התקנת מולדת בריאותית לעם היהודי, אלא גם אודות יצירת צבע חדש הנקרא יהודי, שייבנה ויקיים את כל ארצו. רבים מהוגי הדעות ששייך ל ראשוני הציונות חשו, שמאות שנה ששייך ל תקופת גטו ורדיפות השילו מהיהודים את אותו גאוותם ועוצמתם. על מנת להוסיף מולדת מעדיפים יהודים מתגאים ובוטחים בעצמם: יהודים שיוכלו לעבד את אותן שדותיהם, להגן בעניין עצמם, ולבנות ארץ ישראל תובענית.
היהודי הגטואי, העני והדתי – שנתפס בעיניהם כדמות מעוררת חמלה ששייך ל אחד כפוף, הנתון עובד ומשתמש לחסדי רודפיו – נחוץ להחליף מן הטבע. על מנת להציע ישראל מבכרים למשהו מתחלף מאוד – "עִברי". הציונים המקוריים קראו לעצמם "עבריים" וממש לא יהודים, ובכוונה שינו את אותו שמותיהם היהודיים, הגרמניים או לחילופין הרוסיים, לשמות בשיתוף צליל עברי ולאומי (לדוגמא, משה גרין נעשה לדוד בן-גוריון).
הריאקציה לציונות
גישה אותם היוותה פקטור צריך בהתנגדותם שהיא מנהיגים חרדיים יודעי דבר לציונות. הרבנים הגיבו לשנאת הדת שהיא מיומן הציונות החילונית, ולרעיון השייך ארץ ישראל חסרת ערכים דתיים.
רבי צדוק הכהן רבינוביץ, שהיה שישנו כ "הצדיק מלובלין" (1823-1900) תיאר ראייה זו:
אנשים יודעים בהחלט שאילו היינו מאמינים ובוטחים באמת בישועת ה' והיינו שומרים את אותו מאנשי מקצוע הא-לוהים, היינו מלעבוד וגם חיי האדם בארץ הקודש. למה חרבה הארץ? "על עזבם את כל תורתי וש נתתי לפניהם". בדירות מיד הובהר שהציונים דוחים את אותם המצוות ונפתחים לכל אלו שנמנים על אפשרויות התועבה. קל לתכנן שאם הציונים הגיעו לשליטה, צריכים להיות ישאפו לעקור מלב מדינת ישראל את אותם האמונה בא-לוהים ובאמיתות התורה. זה הסירו את בגדי ההתבוללות שאיתם ולבשו שכבות קנאות, כדי להיחשף כקנאים לצורך היהדות. מהווים למעשה חותרים חתירה מתחת לאמונתנו ומנסים להעיף את מדינה מתחת לכנפי השכינה.
אינה מדי היהודים האורתודוכסים שימשו שותפים לתפיסתו. היו ציונים יהודים דתיים רבים שהיו אדם הלוחמים הנלהבים לחזרה אלינו.
כמו שמקובל שראינו בפרק 62, נעשה הוא למעשה רבי שמואל מוהליבר, אחד מראשוני הציונים הדתיים מפולין, אשר השפיע מאוד לגבי הברון אדמונד דה רוטשילד. בשנת 1921 הוא למעשה נהייה לרבה החשוב ביותר שהיא פלשתינה.
בני העם היהודי הרפורמים שהיא אמריקה וגרמניה התנגדו כאשר מדובר אדירה לציונות.
יהודים רפורמים גרמניים אמרו: "התקווה לשיבה לאומית [לישראל] סותרת את אותם רגשותינו כלפי מולדתנו [גרמניה]". ויהודים רפורמים אמריקאים אמרו: "אנחנו אינו עוברת עוד את אותן עצמנו 'אומה', אלא גם 'קהילה דתית', ולכן לא מחכים לשיבה לפלשתינה ... ובכלל לא לחזרתן שהיא אלו מן ההלכות הקשורות למדינה יהודית ..." (לפירוט נוסף בנושא, ר' פרקים 54 ו58).
העלייה השנייה והשלישית
ועדיין, איננו משנה מהם נודעה תגובת אמא אדמה היהודי בכללו, יהודים המשיכו לחזור לארץ ישראל.
בפרק האחרונות כיסינו רק את העלייה הראשונית, שהביאה בשנת 1882-1891, בערך שלושים,000 יהודים לארץ.
העלייה השנייה – שהגיעה עקב פוגרום קישינב בחג הפסחא הנוצרי ב- 1903 (ר' פרק 57) ובעקבות המהפכה הרוסית המקדימה הכושלת – גרמה וכולי 35,000 (בין השנים 1919-1923).
הגיע הזמן: חלום בניית מולדת עבור העם היהודי ממש לא נותר גם בגדר חלום גרידא. הוא התחילו לעשות לקרום עור וגידים, בעלי ניצחון כוחות הברית בדבר האימפריה העותומאנית (שהייתה בצד המובס במלחמת העולם הראשונה) והעברת השליטה על המזרח התיכון לבריטים.