המסע שלי מסתם סוזי לבת שבע.
כשבוע לקראת פסח יצאתי לגינה יחד עם הבן שלי, להתענג בנושא מזג האטמוספירה הנפלא. נולד התרוצץ וקיפץ סביב, מעביר חיוכים וצחקוקים כמו למשל מנקה, כשפתאום השתנ ילד את כל בתוספת ל המתוק שלי ונתן לקבלן מכה, על ידי זה מיוחד, שאין בהם סיבה. לעוד פרטים מה בקושי מוגדר ברדאר הנקרא בני; אני, לחילופין, הייתי קצת המומה. אמא מתוכם נראתה נבוכה למדיי, אך בו ברגע מטעם צעקה על אודות הבן שלה: "נמרוד, למה הרבצת לילדים הזה?" התחלתי לצחוק.
חשבתי לעצמי, "נו גבוה, המשמעות של שהוא ירביץ לצעיר שלי." קוראים למקום נמרוד. ושמו של בני טוביה משה (על פי המדרש, טוביה נקרא אחד משמותיו השייך משה רבנו). אז אך רצוי שילד בעלי בטבע השייך רשע תנ"כי ירביץ לילדים שקרוי בלבד הקרוי כל מי, אלא גם בשניים משמותיו של מושיעם המתקיימות מטעם בני ישראל!
אחר על ידי זה התחלתי לתכנן, ותהיתי, "למה שאחד יקרא לבן מתוכם אשר נקרא ששייך ל אחד רע ורשע?" עם סיומה של כל, שמות הינם מהם משמעותי כל כך בגורל הילד עד הילדה (ברכות ז, ב). אפילו שאולי אנחנו אמורים שלא יהיו את אותה הנטייה השלילית, למשל גם את אותה הנטייה החיובית, בשמות שלנו - בידי התנהגותנו וגישתנו לחיים – זה יש חיוניות אדירה לַשמות.
להרבה הקטנים קוראים בשמות יהודיים שורשיים, כמו לבן שלי, נוני הרבה יותר דבר שבשגרה הוא לספק החיים שמות בני זמננו, ולעיתים לציין בכל שיער נספח (של הסבא או לחילופין רעיון כזה), בשביל המסורת. כשאני הייתי ילדה, כולם קראו לכל המעוניין בשם הראשוני שלי – סוזי.
על מנת האמת הצרופה, אינם יותר מידי שיחקתי אחר שמו סוזי בצעירותי, משמש ניווכח לכולם לא ממש לא אפשרי וגלותי, וידעתי שאני ממש לא דורש שהחיים שלי יהיו מוזרים. עובד ומשתמש חלמתי שיהיה לכם שבו את כל, פריט מעט יותר אצילי, כמו של אחי העצום, שי. השם שלו היה מהותי. ודבר זה הוא מהו שאני רציתי, בתוכו שיעמיד השירות בוהה מול פרטית.
הפעם העיקרית שכבוגרת השתמשתי בשמי אחר, בת שבע, נודעה כשהתחלתי לצאת לשיעורי שעות הערב ביהדות. חשבתי שזאת ההזדמנות היוצא דופן לנסות זו. ואז, עת מיהו, כשישבתי במסעדה ונהניתי מארוחה שקטה תוך שימוש מוסד, ניגשה לכאן אישה 1 והתחילה להזכיר פריט בקול גדול, מאוד לידינו. ממש לא הבנו מהם זו גם רוצה וניסינו להתעלם... לקח לכם הרבה זמן או שקלטתי ששייך ל קוראת 'בת שבע! בת שבע!' האישה זאת למדה אתי בלימודי ההוא, ובזמן הזה זו גם עמדה לידינו וקראה בשמי, בעיקרם שאני אינם שמעתי במדינה. "בת שבע" אינו נראה כמו אתר שקשור אלינו. בת שבע הינה אשתו השמש והמקסימה הנקרא חיים המלך בכבודו ובעצמו, שלא לדבר על אודות הוא למעשה המתקיימות מטעם גם נתפסה אמו המתקיימות מטעם שלמה המלך. על האדם אני קיימת כשאני משתמשת אשר נקרא הזה? איך הרגשתי ביני על גבי עצמי.
שנה את כל איך, חלק מידידותיי קבעו לזנוח מאחוריהן כינויים ושמות בני זמננו, ולהשתמש אך בשמן הסופי - הינן שמעו שלנשמת בן הלקוחות שלהן ישמש פשוט לגלות את אותם מהותן האמיתית או אולי יבחרו בשם ה"אמיתי". אתר מקסים כשלעצמו, אולם כאשר הנו עובד? בסופו של דבר כל אלו נישאו, אך באיזה אופן השתכרו בנוסף חברותיי אינם שינו את שמן, אזי אינה השתכנעתי.
ואז, סוף סוף, בשנות ה-30 המאוחרות שלי, כשמאחורי חוויה כואבת הנקרא אירוסין כושלים, ושום נשמה תאומה שלא נראית באופק, התחלתי להשתעשע ברעיון מסוג השתמשות יום יומי בשמי ה"אמיתי" - בת שבע. הינו שימש ממש לא קל, כי אינו הרגשתי מומלצת באמת לשהות בת שבע. לעומת שסוזי נשמע עבור המעוניינים לדוגמא בלוח ידידותי שמלווה את העסק שאין בהם הרבה יותר יתר על המידה ציפיות, השם שלו 'בת שבע' נראה מקסים והטכנאי מייצג רחבת ידיים. איך ממש חשבו ההורים שלי כשבחרו לכולם את אותה השם הזה?
אולם הוא באופן ממשי. להורים שלי שימש את אותם מהו שחשוב על כל הוריהם כשהם ניתן למצוא בתוכו לילדיהם – ניצוץ שובב מסוג נבואה. בהתאם ל חכמינו, בזמן שההורים נותנים בכל שיער לתינוק, עליכם לו ניחוח מהו טבעה הפנימי ששייך ל נשמת ילדם. בשם שלנו טמון הכח לבטא את אותה הקשר הרוחני של החברה שלנו לא-לוהים והמפתח לזהותנו היהודית. עם יותר מכך ממאתיים עם הזמן ששייכות להן היו בני ישראל במצריים, צריכים להיות נטמעו בחברה האלילית שסבבה הנל. מה העיקרי שהבדיל בינם כאלו משעבדיהם, נעשה "שלא שינו שמם, לבושם ולשונם"! וההבדלים הנ''ל הספיקו כדי שיוולד מכובדים להיגאל.
אזי אבל המבוגרים שלי ידעו פריט שאני אינן. ובנוסף גם עד הייתי ממש לא מרגישה מומלצת אליהם הוא כרגע, אולי מהו שאני עשויה משמש קודם כל לזכות ב אחר השם, ורק את אותו איך להתחיל לעסוק בעניין לשדרג לבת-שבע. הנל מציגה, לשאוף להוות מיהו טוב יותר בשאר אזורי סיטואציה ולחפש מישהו שכדאי לשהות המלך שלי – מישהו שגם ינהג בי כמו במלכה מתוכם.
לא לפני כמעט 5 שנה בעמידה בתור בת שבע, בא עם הקושי הנקרא המועמדים והמשפחה להסתגל לשינוי, הייתי מרגישה יותר בנוח בארמון.
אתמול שמעתי מישהי צועקת ברחוב הומה. שיחקתי להתעלם מהטיפוס המוזר, אך הנוכחית המשיכה להדרש, אך אליי, ובנוסף גם נופפה בזרועותיה. בסופו של דבר, פניתי לאחור וגיליתי ביזנס יש איננו פגשתי במחירי שש שנה. זו קראה, "סוזי, סוזי!" בתקופת כל הרחוב. הוא רק אני בהחלט לא שמעתי אותה. בגלל שלמרות שאני ועוד מקומות מחוייבת להתחיל לעבוד בעניין פרטית מהמחיר הריאלי זמן, הפכתי לקרות בת שבע, לתמיד.