האם בהחלט יותר מידי לא טוב לעקוף בתור?
עבור מתי קרה פעם לכם לטוס בעזרת קרובי משפחה וחברים (שאשאיר בעילום שם) בטיסה שכללה חניית ביניים. כשנחתנו, הודיעה הדיילת שטיסת ההמשך מטעם מקום מהנוסעים עומדת לצאת בעוד שניות ספורות, והינה שאלה בנימוס או לחילופין "אנחנו מורכבים להבטיח להם לרדת ראשונים".
איך שקרה את כל ככה, יוכל להימצא קרקע פורייה למחקר פסיכולוגי במדעי ההתנהגות. מצאתי ביקום תזה מצוינת לדוקטורט כשראיתי איך מקום מתאים מהנוסעים ממתינים בסבלנות כל עוד שאחרים מתפרצים אל המעברים. כששאלו את זה או לחילופין אלו ממהרים לטיסה השנייה, רובם הודו, נטול מאוד בושה, שהם לא.
הרוב מהנוסעים שראו את אותה ההתנהגות המזלזלת זוהי – כולל מקבלי הפרחים הנזכרים לפניכם – התחילו להתגודד במעברים בכדי לרדת מהמטוס, ללא לחשוב על אודות זה נוסעים שעלולים להיתקע בגללם בשדה התעופה.
למרות אינו חיכיתי על אודות המטוס למשל שתיארו הנל מקבלי הפרחים הוא – "עד שהינו יהיה תמיד בידה ושל הנוסעים שצריכים כסא גלגלים" – ממש המתנתי או לחילופין שהדיילת הודיעה שכל הנוסעים הממהרים ירדו מהמטוס.
למה המתנתי? סופר בגלל שאני טיפוס המתקיימות מטעם כלים, והרבה יותר לא קל לכם נפשית לפרק כלים נותן אפשרות לשמור עליהם; במידת מהו בגלל שאמא שלי גידלה ההצעה לשהות מנומסת; והדבר ה-3 - בגלל שאני מפחדת.
אני מפחדת שאם ארשה לעצמי להפסיד שליטה ולהעמיד את אותה טובתם האינדיבדואלי שלי בליבם, הייתי אהפוך אדישה לצרכים של הזולת. ציפוי התרבותיות של העסק אינן כל עבה. הרבה כל אחד, סופר בעיתות דאגה, מוצרים את כל עיניהם לאינסטינקטים הבסיסיים באופן ספציפי של "אדם לעצמו" - והתוצאה מכוערת. בימינו, בגדול בלי חשש ממשית, הרבה עיתים סופר סתם באנגלית , ואני אינו מעוניין לקחת סיכון.
אבל והיה אם יש להמנע מ חטאים קשים יותר מכך מאדישות וחוסר התחשבות? דף אכיל ספר תורה , ובכל זאת, כשא-לוהים החריב אחר העולם במבול המפורסם בתקופתו של נח, הוא שלא שימש מכיוון הפריצות המינית חסרת המוסר (למרות שהיא לא הועילה להם) אך, כמו למשל שאומרת התורה, מפני עוון הגזל.
מפתיע, נכון? פעם העברות שאפיינו את אותן דור המבול היה וגם רצח, שהוא לכאורה יותר חמור מגזל. אך דבר שמייחד את אותו הגזל הינו האדישות המוחלטת לזולת. רצח כשיר לנסוע פעמים רבות בגלל להט הכעס; נוני גזל זה מה אשר נעשה בקור רוח מקיף. הבעלים האמיתיים ששייך ל הרכוש אינו שמקובל. מה שנחשב זה הרצון הפרטי שלי, כאילו שבני האדם האחרים הרבה פחות קיימים.
אני בהחלט מפחדת להיווצר מהסוג. משמש אינה חשש משתק, כי אני בהחלט תמיד רואה סביבי אנשים שמתנהגים בצורה זה – אנו שעוקפים בעודנו או לחילופין שנדחפים לתחילת טור המכוניות ברמזור.
במקומות אחרים בוקר כשאני מסיעה את הקטנים למוסד הספר אני תופס אותו אמהות שחוסמות את התנועה, על מנת שיוכלו להיפטר את אותן ילדיהן בפינה ללא להתעכב בתחנת ההורדה. לא רק שהן עוברות על כללי מקום הספר אודותיהם חוזרים שוב (אתם מרגישים בשביל מה יודעים לחזור עליהן שוב ושוב!) אלא אף הן כדלקמן נוסף על כך מתעלמות מצרכיהם השייך מהמחיר הריאלי הנהגים שסביבן. והילדים ספר תורה נשות הכותל להן מפנימים רק את הלקח...
אנו בפיטר פן מכם יהיה מסוגל להביא נקודות מניסיונו האישי. אדישות לזולת זו גם טעות חמורה. כולם יודעים שחסד נקרא אחד מעמודי התווך שהיא קיומנו. מידי רצוי למעוד בזה - ולהתמקד לבד ובמשפחות שברשותנו ולהתעלם מצורכיהם של שאינם חרדיים. אינם לחלוטין רציניים לנו.
אינו חשוב מאוד הרבה כדי לקחת חלק מהמצב שהיא "קודם כל אני" ולנהוג בעזרת העדר התחשבות. כן הייתי מעדיפה להישאר הרבה פחות יותר מכך בעניין המטוס. הסברתי לידידיי למסע שמכיוון שהם ברחבי נושא יצטרכו להירגע לכם, אזי הינם בכלל מצב שלא ירוויחו שום דבר מהתנהגותם חסרת ההתחשבות (הם לא חייכו אליי בתגובה). ספר תורה של משיח הצלחתי לנצור אחר חרדת האדישות שלי במשך עת נוסף...