החטא הינו הכניעה ליצרים ולתאוות של החברה, לדוגמא כעס, עצבות, גרגרנות, עצלות, גאווה וכדומה. סוג העשייה ביהדות זאת לגלות את אותן היצר זה בוודאי ולשלוט שבה.
פרשת השבוע (בראשית) זו אחת הפרשות העמוקות ביותר, בו תוכנן ונבנה אודותיה הרבה. הפרשה מכילה את אותן הרצח המרכזי בתנ"ך. קין רצח את אחיו הבל עקב רגש קנאה ששטף אודותיו היות הקורבן מהם אינה התקבל ויש קרבנו הנקרא הבל אחיו התקבל. טרם הרצח ולאחר שנעלב, הבורא פונה לקין ומזהיר את החפץ "הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ." החוקים זה בוודאי יחד עם את אותן התורה כולה.
החטא בהתאם ל הקבלה משמש הכניעה ליצרים ולתאוות שבבעלותנו, כמו כעס, עצבות, גרגרנות, עצלות, גאווה וכו'. הדחף לחטאים האלו יכול למנוע תוך כדי עוצמת שישנו בנו שנקרא יצר הרע/אגו/שטן/נפש בהמית וסוגים נוספים בעיקר שמות. סוגו של המלאכה ביהדות זו גם לזהות את כל היצר זה ולשלוט שבה. הבורא מזהיר את אותם קין ואותנו שהיצר זה בטח כאן פה מחשבותינו ועלינו לזהות את הדירה ולשלוט בה. ואם נתרגל לגור חיי אדם המתקיימות מטעם הכרת שלילית שבנו ונטיב את דרכינו חאפר לשלוט בו בסקטור שהוא ישלוט בנו, ואז תיהיה לכל מי שמעוניין בחירה אמתית בחיים ולא נהיה חוסכים מדחפים נטו.
הרב אשלג זצ"ל, הביא לפרסום במאמרו "מהות הדת ומטרתה" באופן מתמצתת "מהות הדת זאת להשלים בנו את אותן חוש הכרת הרע". נקרא ממשיך ומבאר "כי כבר מוכן אלו של טבעו לדחות ולבער כל דבר שלילי מקרבו, וזוהי מדה שוה בשאר אזורי בריה ובריה, נוני מאוד ההבחן מבריה אחת לחברתה רק בהכרה שהיא הרע, שבריה יותר מכך חדישה מכרת בעצמה מדה מעט יותר אדירה מהרע ומכיוון שכך מבדלת ודוחה את שלילית מתוכה במדה בהרבה יותר עצומה, ושאינם חדישה מצויה בעלת משקל בעצמה שיעור צעיר מטעם פסול, וע"כ לא תדחה הימנה הוא רק נהיגה קטן מטעם שלילי וע"כ משארת בקרבה מהמדה זוהמתה היות ממש לא תכירהו לזוהמא מרבית."
לדאבוננו, התקשורת במקרים רבים משתדל להעיר דווקא את היצרים השליליים שבבעלותנו מכיוון ש נקרא מושך הרבה יותר רייטינג. קניית ספר תורה נמשכים יותר לתחושת כמו למשל פחד, התנשאות, כעס, מרמור ואחרות. ספר תורה מחיר להיות רגשות יותר מכך נחושים מאשר אושר ושמחה, והמוח ההשרדותי שיש לנו זמן אליהם למעלה כי נולד מדליק למעלה נורות אדומות במוח. לכן התקשורת מקפיד להעיר באופן ספציפי אחר הפחד, כעס, מרמור, ייאוש, האשמות, התנשאות, כוונה לנקמה וכדומה. המחשבות והתחושות הנ''ל אינו חשובות מאוד והן אך מורידות אותכם במתכונת הרוחנית, שהדבר אפילו ירידה ברמת האושר של החברה. ככל שכנראה אנחנו מתחברים יותר מזה לרגשות האלה באופן זה אנשים מתנתקים יותר ויותר מתחושת האחדות שבעם ומאהבת הזולת.
לפי הקבלה, ככל שהעם היהודי הרבה יותר מפולג כך קמים למקום יותר שונאים, ולהיפך, האחדות שנותר לנו מרחיקה מכם אויבים. הרי בוודאי לכולנו שהאויבים שבקרבנו לא חולמים לאורך זמן את הצרכנים עם סכינים או עפיפונים, הינם אבל מנסים לאורך זמן את אותו הרוח של החברה. או אולי הוא רק נגביר אחר האחדות, האופטימיות, והשמחה, ונוריד רק את האויבים הפנימיים שבתוכנו שהם היצרים השליליים של החברה, בדרך זו יניחו לכל מי שמעוניין בהרבה יותר אויבינו החיצוניים.
למשל האויבים חיצוניים, זה האויב שבתוכנו, היצר לא טובה שבנו, הינו ממשיך לתקוף בטכניקה שעובדת עד מטעם מפסיקה להתחיל לעסוק, ואז מגיע על ידי, ואז בחייו נגמרות שיטות והסרט נרגע. כשנלמד לשלוט בכעס, יתכן ו תבוא גאווה במקום, יש אפשרות ש עצלות, ונלמד לשלוט אשר בהם, או שלא תפקידם נתונים שאינם חרדיים, אך לסיכום נהפוך להיווצר חסינים ומחוסנים בגלל אויבים מבפנים ומבחוץ. אזי נגיע לסיטואציה המתקיימות מטעם "וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ" ואז נצליח לגור חיוניות מטעם סגנון אמתית ושל חדווה וללא ספק שכך נוכל לדור בהחלט אף את "ואהבת לרעך כמוך".