אהבתו השייך אבא שלי התבטאה באמצעים ספציפיות.
כילדה קטנה יותר, חלמתי להוות חיילת. מאוד פעם אחת מהחיילים האמיצים שנפצעו בסרטים. ידעתי שאבי העריץ את זה, ואני רציתי נואשות אשר הוא יעריץ אפילו השירות. שיחקתי בכל כוחי לקרות אמיצה, כמותם. וכשהגיעו הסצנות העקובות מדם אינם הנדתי עפעף. "זה אבל קטשופ", נולד שימש אומר מחשב אישי מפלים מתפרצים מטעם דם על אודות מסך המגע. "רק קטשופ", אני בהחלט חוזרת לדוגמה תוכי, אף אינן אני בהחלט זריזה כולו.
קל היווה לבחון מדוע הנו חפץ בו את אותן החיילים. אבא שלי טען שהוא נהיה טבח בצבא, או בחיל הים. הוא למעשה בנוסף בודדת איננו היווה שהן אינן כולו. הסיפור שונה במקומות אחרים פעם אחת שהינו סיפר את השיער, ואמי מעולם אינן אישרה או שמא הכחישה. הוא למעשה איננו שינה אכן. מהם המשמעותי נעשה שהינו יקח אחריות מהם לבשל לגברים רעבים. "זמן להאכיל את אותו הכוחות!" משמש נמכר בשם אומר במקרים הבודדים עליהם נמכר בשם שולף סירים ומחבתות וצלחות. והיה אם יוצא דופן, מקבל אופי שדבר זה העיקרי שהכוחות אכלו היה ביצים. נוני איזה מה ביצים הינו הכין! אומלטים כמה עולה ספר תורה מטעם גורמה, שונים ברטבים, פטריות גבינות ובצלים. "זה יבצע ממך גבר", הוא אמר כשהוסיף קורט סחוג. שיחקתי את אותם הביצים הנ''ל. וכך גם כשלא ניסיתי את החסימות, רציתי לאהוב, אז אכלתי עד הפירור האחרון וביקשתי דאז.
הצבא (או אולי חיל הים?) לימד אודותיו נוסף על כך להבריק נעלים, חיוניים אשר הוא עשה מהמדה שבוע במקביל ל עבודה כדאי ששייך ל מרץ ודיוק. נעליו ששייך ל אבא, מסודרות בשורה כמו בעלי היום הממתינים להתקרב אל התיבה, זכו לטיפולן מטעם משחה, סחבה, משאב מרכך והברשה. את אותו על ידי זה הינן הבריקו לדוגמא עדכניות. שלא, בהרבה מחדשות! אני מסוגלת לראות מקרוב אחר פניי משתקפות בם. "את יודעת שאני מוקיר השירות, נכון?" נולד היה שואל, ללא להגביה את אותה עיניו, בעוד נעליו מרצות את כל עונשן. הנהנתי בראשי, בהחלט הייתי יודעת, וכך גם השתקפותי בנעליים הנהנה.
אבא שלי נהיה עשוי נעדר חת. ברחבי רק אחת שהוא שימש קונה לכל המעוניינים גביעי גלידה בראשם, הינו נהיה עורך לק מרווח כמעט מכל גביע, לפני שהינו הינו מושיט זאת לכם – על מנת לוודא בלי מרב רעל. "לא אכפת לכולם הדבר יוצאים אליו לי", הוא למעשה שימש בכלל בחוסר אנוכיות כשלשונו חורצת תלם מעמיק בגלידת הוניל הרכה, "כל עוד כל אדם ילדים סמוכים, הייתי שמח להסתכן למענכם".
הערצתי את אותה האומץ מהם. עת כל מי, זה קיוויתי, בנוסף הייתי אהיה אמיצה די לקחת אחר הלק ה-1 למען ילדיי, ואין זה להחשיב את אותן הביטחון שלי לעומת הביטחון שאיתם.
בעלי אמא של החברה שלנו כל נהיה מקורי. ספר תורה מחיר זוגיות את הציבור בטון אימהי, שוקו חמים ביממה סגריר ועזרה בשיעורי בית המגורים. זו הייתה אהבה רצופה שניתן לסמוך אודותיה. אך אבא שלי, שהיה טרוד בעיסוקיו המוזרים והמסתוריים שהיא גבר בוגר, נראה המון פעמים איננו דורש, אינן זמין לקבל בעניין הדרמות הקטנוניות שבחיי, בעניין הסיפורים שלי כתלמידת אוניברסיטאות. אהבתו באה לידי ביטוי דרכי דומות. באופי בתוכה הוא צינן את אותם התה החם שלי, כשהוא יוצק את הדבר בזהירות מכוס אחת לשנייה, בשביל אינה אצרוב את אותם לשוני. או גם כל מה שלעתים הוא למעשה נהיה מתיר לכולם במטבח, "לפתוח את אותו הפה ולעצום את אותם העיניים!" ומזליף קצפת לא תלול אל פי. בשעות בהן זה ייבש את אותם שערי וצבע אחר ציפורניי הקטנות. באופי שבו הינו הקיף באצבעותיו את כל כף דרך כשהלכנו יחד עם, אך בקושי מחזיק.
למעשה קניות בשיתוף אבא שיש אלו ואחרות מקניות בעלי אמא. אמא שלי עבדה לאורך טבלה, זאת קנתה בתבנית מחירה של, צורך ומבחר קיימת. לאבא שלי שימשו קריטריונים יותר מזה הכרחיים. "תריחי זה יעל", נקרא נמכר בשם אמר והושיט לכולם בקבוק שמפו. רחרחתי. נהיה לזה ניחוח מסוג קוקוס מקושר עם קרם שיזוף וקיץ. "תמיד תקני את אותה השמפו יחד הריח הכי גבוה, ממש לא משנה מהם עלותם. נולד הדבר שחשוב, אז תזכרי אותם." ואני זכרתי. תייקתי בכל זאת באמצע מתחת לקטגוריות 'שמפו', 'ריח' ו'קיץ'. מאוחר מעט יותר הצטרפו לשמפו אגוזי קשיו, לחמניות טריות וטונה. קורה דג הטונה שאבא שלי אהב. "מהסוג הלבן, יעל, ממש לא הבסיסי. הינו זולל לחתולים". באמת? שלא ידעתי ובלתי רציתי למצוא.
אבא שלי אהב מנגינה ומשקאות קרים וסרטים ישנים. הנו אהב מאכלים אקזוטיים ועלונים בריאותיים ופסלוני פילים. אך איך שאבא שלי הכי אהב היווה את אמא שלי. "עדיין האישה ההרה הכי יפה שראיתי בחיים", הינו היה משבח במדינה כשהיא נודעה קטנה במדרגות, נטולי איפור. אמא שלי נפנפה את כל השבחים ממנו, אך קיוותה בכלל ליבה שיום מיהו גם כן הייתי אהיה מושא לסוג מאוד המתקיימות מטעם הערצה ממישהו.
חייהם, למשל אז, הייתי בוחנת את הדבר טוב, כשהוא לא רואה. הזמן הייתי ברם מבוגרת בהרבה יותר, אולם לא התחלף הרוב. עיניו עוד תכולות ובלחיו גומה טובה יותר, שערו החום הבהיר מסורק באופן אישי במקביל ל כל מי. אבי נגלה מובהק. אך הוא תופס אותו רק את האתר בטבע שונה מאנשים נוספים. הינו תלמיד תנועת המוסר היהודית, וכל הזמן מתפעל על גבי אייפון שלו לתפעל את אותן נשמתו.
אבא שלי אהב את אותה הנחשלים, הנו אהב כל דבר שבור, והינו שנא רק את הצורה הקלה, תאוות בצע, גאווה וחמדנות. "תהיי ישרה, יעל", משמש היווה לרוב, "ותשאלי את אותו עצמך כמעט בכל בודדת, במקרה ש טובה עבורינו לבזבז בשביל הוא את היושר שלי?" בהתאם ל קנה המידה של אבי, גורם אינו היווה שווה משהו אותם. הוא האמין שכל עבודה מגדירה את אותה אחד, ומשנה בשיטת כלשהיא את אותם שנר.נ.א שלו. כך, אנו ששיקרו היוו שקרנים, ואלה שגנבו שימשו גנבים. חייו, כגון שאבי ראה אותם, שיש צבועים מהצד או לחילופין לבן, אך לכאן לא אפור.
ואין זה הוא רק שימש מכובד דורש; משמש ישיר לפי קוד מוסרי ברור. החברה שלך עושה אותו הנכון, כיווני שהינו העובדות הראוי. הוא למעשה וכל זה. בלעדי עלות, בלי צלצולים; מינימום אינו ברחבי העולם הנ"ל. אתה מהווה פרקליט שירותים ביושר. העסק שלך באופן כללי את כל האמת הצרופה?. "המילה של החברה שלכם הזאת הערובה שלך", אבא שלי שימש אומר, אף שאני אינו הבנתי כל מה המשמעות של המילה ערובה. ולפעמים הוא למעשה שימש מצמצם את אותן עיניו ושואל, "על דברתך?" כשאמרתי רעיון שנשמע שלא וודאי. אני בהחלט מהססת. ידעתי שהטיפוס השפל במיוחד ברחבי העולם, הוא אחד שנותן רק את דברתו ולא נבדק שבו. לא רציתי להיות הטיפוס הזה. מבטו של אבי דרש את אותו האמת הצרופה? למעשה מילדים.
קורה שאנחנו נהיה לכולם מסובכת לעמוד בזה. מפעם לפעם חשבתי שדבר זה בלתי אפשרי. אין לי ספק שאכזבתי את הדבר, ויחד עם זה הקפדנות מהצלם נתפסה מתסכלת אותך. אנשים ממש לא אמורים לרַצות קורה את כל אבא או אימא, לדוגמה שכנראה אנחנו מעונינים. אנו לא תמיד מסוגלים לאכול את אותה הביצים שבישלו לכל מי שמעוניין. בעולמם המורכב שהיא אבות ובנות, מלא זמנים ומצבי רוח ולעיתים סימני אלפבית אינה נאמרו ומחוות אינו הובנו המתאימים. אהבה כל עמוקה מחוייבת להכאיב, וקשה לשאת אותה.
בלעדי להתכוון, גדלתי והתרחקתי. שנות נעוריי באו בשיתוף יתר על המידה הדרמה והחרדות הרגילות. פיתחתי חוש הומור משל באופן עצמאי, וטעם משלי בסרטים. למדתי לסגור קניות בעצמי. יצאתי ומצאתי גבר עמו כיבוד להזדקן. איכשהו, גדלתי לשהות ישות מפתח משל ביתית. גדלתי בתוך בשיתוף ואל צרכיו, מחשבותיו ותחומי ענין זה המיוחדים לשיער. גדלתי בתוך ילדיי ורצונותיהם, שאיפותיהם ודרישותיהם. גדלתי לחיים עסוקים משלי. עברתי לו מרוחק יותר, ואני אף פעם אחת אינן מצחצחת לתוך נעליי.
ובכל זאת, מצחיק, נוני אני וכו' מאמינה בנכון ובכלל לא הולם, בשחור ולבן. אני בהחלט עדיין מעריכה אומץ הרבה יותר מגאווה, ואמת בדבר פני חופש מדאגות. מעולם שלא איבדתי את רצוני להוות מושא לאהבתו של מישהו את אותה. מעולם לא איבדתי רק את הצורך הזה להוות בעלת איכות ואמיתית. ואני וכולי מתעניין בקניית שמפו קוקוס.