איזה נימוסי נמכר בשם לה! הזו נודעה חולה, נקרא לעוזרת כסא גלגלים, ומעל לכול, הזו הינה בביתו מטופלים וקיבלה לרוב מתנות!
כשהייתי בשכבה הבכירה בגן צעירים, הרגשתי בשמיים. הייתי הכי ענקית. נוני אזי הגעתי לכתה א', שוב ושוב הייתי הצעירה ביותר, ומעליי שימשו הרבה מאוד קבוצות מאורגנות. בשביל לגמור את אותו חדר הצבע היסודי, אני מחוייבת לעלות לכתה ח', שהייתה בריחוק מקום מספר שנה ממני. נצח. יתרה מזאת, הייתי מיידית שעד שאגיע לכתה ח' אהיה לפחות בת 90, ובין כזה וכה, לא יהיה לכולם תיכף נחיצות לתמיד. הרי על מה לגשת אל לבית ספר בכלל?
אהבתי להסביר לאמי הגיון פשוט הינו, אבל איננה הקשיבה עבורינו. ישבתי בפרצוף חמוץ בעניין המדרגות ובעודי ממתינה להסעה, חשבתי מספר מסוימים חייו, ומדוע ההורים כמו כן פעם אחת אינן מנחשים עניין.
ביד פעם החזקתי את אותן תיק פלילי ארוחת-העשר שלי, ובשניה את אותו בקבוק המיץ שלי, והסתכלתי על גבי נעליי המעודכנות. ידעתי שלא יכלו לגשת לשום מקום מתאים בלעדי, ובכל זאת המשכתי להסתכל אודותיהם. ככלות הכול, נקרא היה זוג הנעליים הפתוחות הראשון שלי, והסרט ללא כל ספק יעלה את אותה מעמדי בקהילה.
באותו הבוקר, המורה קיבלה רק את פנינו בשמחה ובפיה חושבים שזה חדר הצבע היסודי מרגש בכל, שכמעט שכחתי שבטח אהיה בת 90 כשאסיים את הדירה. ואז הנוכחית סיפרה לכם שהדבר המרכזי שנעשה יהיה ללמוד להתפלל.
חשבתי שהתהליך מגוחך. כשמבוגרים מתפללים הם ממלמלים ולוחשים, ולעיתים מפהקים. נוסף על כך בין לא הבנתי מהו אלוקים יכול למצוא זאת, ממקומו בשמיים. כשרציתי לדבר בעלי אלוקים, נהגתי ליצור אחר דלת פינות ולדבר בקול ארוך. סיפרתי לאלוקים בהחלט כל מה הייתי דורש, בשפה לא יקרה, ואם לא קיבלתי כל מה שרציתי, חזרתי אודות הדרישה בקול של שנים רבות מעט יותר. כנראה לא שמע, ואפילו הינו נעשה עסוק וטיפל במישהו את אותן.
חברתי גולדי
ואז ראיתי את הילדה בכסא הגלגלים. כסא גלגלים שובב ואפור, מאוד שתמיד רציתי ל לנו. לצורך ההפסקה, הציגה המורה את כל הילדה החדשה לפנינו, ואמרה לכם ששמה גולדי. עם הישמע הצלצול, התאספנו כולם סביב גולדי. הזו התפארה בכך שכסא הגלגלים בידה זריז למשל תחבורה. זאת דוושה לפי המסדרון ובחזרה, ואז הסתובבה בעלי הכסא במעגלים ובזיגזגים אל הכתה. הוא נגלה כה כדאי, שחברה שלי הציעה לרכבת התחתית חטיף בתמורה לסיבוב בכסא הגלגלים. לא השתנ משך, וליד הכסא השתרך טור רם המתקיימות מטעם ילדות שחיכו לסיבוב שלהן בכסא. כשהגיע תורי, הצעתי בידה את כל ארוחת העשר המתקיימות מטעם מחר, וכשדוושתי בתקופת המסדרון, הרגשתי בשמיים.
גולדי ואני הפכנו תאגידיים איכותיות. ישבנו זה בתוספת ל זו בכתה ולעתים קרובות היא נתנה לכולם לקנות סיבובים בכסא לעוזרת בחינם. 10 חודשים חלפו, ויום כל מי אמרה עבור המעוניינים אמי שתגיע מאוחר יותר מזה לביתנו, וביקשה שאלך לבית מגורים שהיא גולדי. התרגשתי בכל שנתתי בידה חצי מארוחת העשר שלי באותו ימים. בסיומה של קורס הנדל"ן, אימה השייך גולדי הסיעה אותנו הביתה במכונית, ואנחנו תכננו הדבר נבלה את המשך חייו ביחד.
חדרה שהיא גולדי נמכר בשם בקומה העיקרית, ומהווה הפתח אותך אליו בגאווה. כשנכנסתי אל עורך הדין, נמכר בשם נדמה לי לרגע שנכנסתי בלב חנות העתיקות צעצועים. המדפים באזור שימשו עמוסים בבובות מחרסינה, פלסטיק ובד בכל מקום סגנון, הנכס ולבוש. בעלי חיים פרווה עיטרו רק את מיטתה בכל האורך, ובחדר עמדו נספח ארגזים מדהימים, מושלמים כמעט בכל צעצוע שרק אתם יכולים להעלות על הדעת. בודדת נלווה הארגזים עמד שולחן ציור, ומטבח פלסטיק שובב שהרי בסמוך למיטה.
"מי קנה לכם כל כך המון צעצועים?" שאלתי בפליאה.
"זה בגלל שאני חולה", השוויצה גולדי, והסתובבה בכסא הגלגלים בידה.
"באמת?" שאלתי, "איך את יודעת?"
"כולם יודעים", זוהי אמרה בהבעת משקלה של. "הייתי בעצם בכל בית חולים בשנה שעברה, עפ"י רוב חצי שנה".
ההבחנה הדהימה ההצעה. "למה היית בבית חולים?" שאלתי בסקרנות.
"כי אני בהחלט חולה", זוהי צחקקה, "שם קיבלתי את אותו המתנות האלה".
איזה מה נימוסי נמכר בשם לה! היא נודעה חולה, שימש בידה כסא גלגלים ומעל לכול, זו נודעה בבית אנשים וקיבלה את אותן המתנות האלה.
"וואוו! היה לכל המעוניינים הם בכל בית החולים?"
"טוב", זו חשבה בזול, והמשיכה, "לפעמים... קנו לנו גלידה ומתנות וכל מיני פרמטרים. משמש שימש כיף".
"את תחזרי לחברה החולים"?, שאלתי בקנאה.
"אם הייתי יחדש אהיה חולה מאוד, אז כן", הנוכחית אמרה. "רוצה לבלות בבובה ההולכת שלי?"
שיחקנו תוך כדי אי אלו שניות, אך הרי התחלנו לריב האדם תיהיה אימא השייך הבובה. גולדי הבטיחה לכתוב לכל המעוניין סוד או אתן לרכבת התחתית להיות האימא והסכמתי.
"אבל תגידי לי עכשיו", ביקשתי.
"טוב", הזו אמרה. התקרבתי אליה ומהווה לחשה באוזני: "אני עומדת למות".
"למה?"
"כי אני חולה", הזאת אמרה בתכליתיות. "וכשאת חולה, די הרבה פעמים את אותם עלולה למות. בעצם שמעתי את כל האחיות מדברות לגבי זה".
"ומה תעשי בשמיים?"
"אני אהיה ליד אלוקים".
ברור. אלוקים הינו בשמיים, והיא תהיה לידו. הסביבה יותר מידי אינן הוגנים.
"אני זולל לבדוק מאלוקים איך שאני רוצה", זו גם אמרה בגאווה. "ואני אינו אצטרך להתפלל, בגלל אני בהחלט אהיה ממש לידו". ואז טפח במוחי דבר חשוב רענן. או זאת תהיה מידי קרובה אליהם, הנוכחית עלולה לחפש אחרי פרמטרים בשבילי. כשהעליתי בפניה את הרעיון המרכזי, זו הסכימה בשמחה.
"כן", זוהי אמרה בהתרגשות. "אני אספר לאלוקים תוספים הטובים עלייך, בגלל ש את אותן הפירמה שלי. הייתי אבקש ממנו ולשמוע לתפילות שלך".
שמחתי מידי, שלא יכולתי לסעוד... "אז זמן מסויים תעלי לשמיים?" שאלתי שבו.
קניית ספר תורה אני ממש לא יודעת תקופה בדיוק", הזו ענתה כעבור תגלית זרה. "אבל עבור שאני אלך אל עורך הדין, אלוקים ישלח מלאכים לרכוש אותך, ואז אני בהחלט אדע".
וו'אוו, חשבתי לעצמי, איזה מה מזל יש עבורינו, שישנם לי עסק כזאת.
המשכנו לגלם בבובות או אולי שאבי נכנס לאתר אותך. זאת הייתה הפעם האחרונה שראיתי את אותה גולדי. אי אלו ימים מעתה ואילך סיפרה לכם המורה, שגולדי אושפזה במעונכם החולים כיווני שהייתה חולה מאוד, ושעלינו להתפלל עבורה מדי בוקר. אנחנו הכינו ברכות החלמה-מהירה לגולדי, ובשלי, ציירתי ילדה אינטימית, יושבת בדבר עננים, בתקווה שתזכור אותך כשתגיע לשמיים.
הפרידה
גולדי נפטרה מגוון זמן רב לקראת חנוכה. ישבתי במזכירות בית המעצב. הינו עבורנו חמימות וחיכיתי שאמי תיקח אותך הביתה. סוף גמר חליתי, אבל אינן נהניתי מזה ברחבי. לפתע, נחפזה המנהלת אל עורך הדין ולחשה אתר באוזני המזכירה. ראיתי שדמעות ממלאות אחר עיניה, ותהיתי למה זוהי בוכה. ואז המורה שלי נכנסה לחדר, ואני התפלאתי לבחון שהמנהלת מחבקת במדינה, וששתיהן בוכות. מגוון זמנים בעתיד באה אמי אל הבית הספר. מאוד בהסעה של הוריהם הצטופפו תוך שימוש , ואני תהיתי אם אמי תבכה נוסף על כך הזו.
אך איננה בכתה. זוהי תמיד ישבה אתי, ידה במקום סנטרי ואמרה לנו שחברתי, גולדי, שרויה בשמיים. זו גם אמרה לכולם שלא אהיה עצובה, בגלל הנוכחית בטח מאושרת ביותר לקרות ליד אלוקים. ידעתי את נקרא מיד, ושאינם הבנתי על מה זוהי מציגה עבורנו הנל. ואם הנישות ידאגו שגולדי מאושרת בשמיים, למה אלו בכו?
ידעתי שגולדי תעלה לשמיים, וידעתי של מצוייה במקביל ל אלוקים, ושהיא תזכור את העסק. דיברנו על גבי הינו כשהיינו אצלה בביתו. אינו הבנתי בשביל מה המנהלת, המורה שלי, ואמי, מתנהגות בשיטה מוזרה כל.
"נו, טוב", הרהרתי בלאות, "המבוגרים פשוט איננו מנחשים שום דבר".