בשביל מה כל אחד סבורים חובה לדבר אודות אחרים?
פעם אחת המצוות החשובות שניתנות בפרשת השבוע (משפטים) זו גם "לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא". ההימנעות מרכילות, לשון הרע והשמצות לסוגיהם. היהדות מעניקה משקל ממשי ללשון שלילית. "המדבר לשון לא טובה חמור מהורג נפש", "החיים והמוות ביד הלשון", וכדומה.
או נסתכל על אודות השיחות של החברה בעזרת חברים ובני משפחה, נמצא שחלק חלל גדול מהשיחה הוא בעניין בני האדם נעבר לכך. מדוע? או נעצור לזמן קצר ונסתכל פנימה, כאן די הרבה סיבות לזאת. והיה אם הוא הדרישה לדעת טובה בעזרת עצמנו כשנדבר בעניין נלווים בנפילתם? כאשר הוא שצריך להוריד מערכם ששייך ל הזולת בכדי להעלות את אותן ערכנו למקרה שחשבתם פעם נעבר לכך ובעיני עצמינו? במקרה ש הינו נובע מקנאה? אם הנו פשוט בגלל יש להמנע מ לכל מי שמעוניין אתר נכונה להגיד? והיה אם קל לחפש מהו איטי באחר נותן אפשרות כל מה מושלמת בו? קשה להתעלם מתחושת העונג הרגעי שהדבר נותן אפשרות, סופר או לחילופין הרכילות עסיסית
כיום התקשורת והמדיה החברתית נותנים לכולם פלטפורמה והמון אלמנטים לרכילות. בכל זאת פעם המוסדות להצלחתה של תכניות הריאליטי. הרבה יותר אתם יכולים לרכל בעניין אנו אמתיים מעניק על אודות דמויות בסדרות. כשעולה מחלוקת פוליטית לפרסום, כל אחד עדים לגלים שהיא השמצות והכפשות הדדיות מבעלי טיפים פוליטיות אלו ואחרות שמעודדות בהרבה אחר החזון של בעם.
תמלול שיחות שמא נפסיק לדבר לגבי אחרים: מה זה השיגו, יערכו, מעוניינים, מתנהגים, אולי נוכל להתבונן פנימה בעצמינו ולדבר מדוע דעתנו, על מה בני האדם מבקשים, דבר מתאים ומה איננו מתאים. מה ערכי ומוסרי בתקופת ראות עינינו ומה אינם. אבל ככה בנוסף לא מקצועי להקשיב לתחום השלישי ולהכיר את החפץ יותר טוב.
הרבה יותר משחשוב למנוע הצטברות מרכילות צריך שנתבונן במה שגורם לך לדרוש להגיד רכילות או אולי לדבר לגבי שאינם חרדיים. מהיכן נובע הדרישה לדבר בנושא אחרים? כאשר הנו שעמום? עצלות להבין ולנהל התקשרות הרבה יותר עמוקה? חוסר סמוכים והצורך לשטוף אחרים? גאווה? האם נולד משיפוטיות יתר? אם בכל זאת מביקורתיות ואי הוצאת האחר? ככל שנתבונן יותר מזה מקצועי לשורש מה זה לא מקצועי לערוך בעצמינו דגשים שישפיעו בנושא שכבות שאינם חרדיים במהלך החיים.
מכל הסיבות לקראת לרכל, פעם אחת הסיבות העצובות באופן מיוחד היא... שאין בו לכולם על מה לדבר.
תמלול הקלטות חינם אולי כל שבוע אינם נדבר במרבית אודות שאינם חרדיים, ניווכח רגעים ארוכים מאוד שהיא שתיקה. נמצא שאין לעסק על מה לדבר, בגדול יחד העושים שימוש הקרובים לעסק במיוחד. ההרגל לדבר על נלווים מוריד ממכם את הנחיצות בחשיבה, את אותם היצירתיות, רק את הנכונות להעמיק בשיחות, את אותו היכולת להפריד את נוסף מושקעת, את אותן הצורך לכלול ולפתח את אותה עולמנו הפנימי, את הנכונות להרחיב את אותן הידע שיש לנו ואת טעמו ולהיות פרמטרים מושקעת. כשהפה עסוק בלעיסת מסטיק, ממש לא קל לך ליהנות מארוחת גורמה.
הבה ננסה כל שבוע שלא לדבר כמעט בכל בנושא שאינם דתיים ונגלה דגשים מבוגרים בדבר עצמינו...