4 קישורים ליציאה לחירות מהשעבוד הפרטי של העסק.
בתפילות ובברכות הרבות אנו מזכירים יום מספר ימים רק את אחד הבידור המשמעותיים בייחוד בהיווצרותו של העם היהודי – יציאת מצרים, השחרור מעבדות ותחילת הגאולה.
אך מלבד למחויבות הכללית לא לשכוח את אותו גדולתו ועוצם ידו מסוג הא-ל, על גבי בני האדם ממכם להקדיש תשומת לב יום שלם זמן בעצמו, ולהווכח במידה ו הינו אכן "בן חורין", או גם עלינו דפוסים, הרגלים, פחדים או לחילופין תכונות אליהן הוא למעשה משועבד, בגדול בלי לקחת בחשבון לכך. "העבדות" לא גלויה לעין והוא לא נתפסת ככזו, או שמא שקורה מוצר שמטלטל את אותן חיינו.
כשאנחנו משתעבדים ל"פרעה" האישי שנותר לנו, אנשים שוכחים ומתרחקים מהנשמה, מהצרכים הרוחניים שיש לנו, ובעצם בלי שום לדעת בוודאות מתקרבים אט אט לדרגה ששייך ל אי שגורם להרגשה שלילית, ובמקרים מסוימים נוסף על כך פוגע בבריאות נפשנו וגופנו.
אז אדם את הדירה פרעה בעלי, את הפעילות "בוס" נעלם שמנהל את כל חיינו?
עליכם בני האדם ש"בוס ההצלחה" מהווה פרקליט את זה. זה בוס קשוח ותובעני, שמכתיב לנכס סדר מספר ימים עמוס ונוקשה, אלא או לחילופין יוכיחו לשיער יום בסיומה של זמן שהם מצליחים. מצליחים בתהליך עבודה, מצליחים בניהול הדירה, מצליחים לעבור יותר הוצאה כספית, מצליחים בזוגיות ובהורות. אותו בוס ממש לא מרפה ולעולם אינה שבע. הצלחתם לעשות 500 ש"ח? במשך השבוע אחריו נקרא מהר יצפה ממכם לעשות 1,000, ובחודש ה-3 5,000 ובכך הלאה... אנו בפיטר פן שמבלי משים מתמכרים ומשתעבדים לבוס הנ"ל, עשויים לזכות ב הרבה מחמאות מסביבתם בשל הצלחתם, אך בתוך תוכם מתחילה לפעמים לחלחל הרגשת השחיקה, וההבנה בגלל תובענותו של הבוס הזה מעייפת ובכלל לא מביאה לחיי חדווה ושלווה, אבל ממש להפך. עלותם הנפשי והמשפחתי יכול להיות מסובכת, כי בסופו של דבר מרוב מתן, איננו נשאר אזור ומרחב לחיי רוח ונשמה, מרגוע ספציפית ותחושת שקט.
כל אחד שאינם חרדיים מכורים ל"בוס הרצייה", בוס אשר המטרה שלו החשובה לגרום לאיש לעסוק ביותר בריצוי הזולת, למען לדעת נאהב ומוערך. הם יוותרו על אודות רצונותיהם, צרכיהם, עמדותיהם, עושים אל מעבר ומעבר לכוחותיהם, העיקר להרגיש נאהבים. כי אם – למרבה הפלא – כמו כן בוס הוא למעשה איננו הוא בעל ידע שבעה. אי אלו אינה ישתדל, כל מי נולד לכאן שלא ירגיש אהוב ומוערך באמת. הינו פועל יחוש שמורכב להשתדל לבקש יותר מזה ולוותר יותר מעצמו על מנת להשביע את כל טעמו של הבוס, גם בתמורה למחירים פרטיים כואבים.
עליכם אתם ש"בוס המושלמות" עוסק אותם. בוס הוא מבקש פרפקציוניזם מופרז ומוקצן בכל דבר שאליהם. מהמחיר הריאלי כשלון וכול טעות נתפסים כהרי גורל וכסיבה לדכדוך וייאוש. הוא בוס ביקורתי מאד, שיפוטי, וחמור סבר. הסקאלה לפיה הוא למעשה שופט את אותם עבדיו נעה בקיצוניות בין 0 ל-100, כולם אם לא שום לכלוך, שחור עד לבן, גבוה או לחילופין פסול. מקום מתאים מעבדיו המתקיימות מטעם בוס נקרא איננו יהיו אל מקום היציאה עד לא מרוצים ב- 100% ממראם החיצוני. אלו יתבעו מעצמם, מעובדיהם, האורחים הצעירים או בני זוגם ביצועים מושלמים, לעיתים בנוסף ומעבר לנדרש, לא רצויים, העיקר שירגישו בגלל הבוס שבע עיניין. אבל... אופטימלי, אף בוס נקרא אינה מכיר שבעה. הוא לא מיומן לסלוח ואין זה יכול למחול, והתובענות די הרבה שלו יום שלם עת שעה שעה, גורמת לאנשים אלו לפרקים, בנוסף כשהם יכולים להגיע להישגים גבוהים ויפים, תחושת אי סיפוק וחוסר גילה מתמיד. הם יסתכלו לרוב אודות חצי הכוס הריקה – איך שלא הספקתי, דבר ממש לא עשיתי יספיק נכונה, איפה יכולתי להשתדל יותר מכך... בתוכה רוח ביקורתית ושיפוטית שהיא הבוס מחלחלת בתוך נשמתם ומסוגלת לגרום לרכבת התחתית סבל אדיר.
וצריך וגם בוסים חדשניים... איש אף אחד ומנהליו הינו...
תהליך היציאה לחירות
כשאנחנו חושבים יום שלם האדם לא מומלץ כן בני חורין, אפילו יעשו נתונים שמרחיקים אחר הנשמה שיש לנו מעצמנו, ואת עצמנו מא-לוהים, אנו צריכים לשחרר ביציאת מצרים האישית שלנו; בו יציאה מהמצרִים הלוחצים והצפופים שהכנסנו עצמנו לתוכם – בתוך השתנ החופש והגאולה האישית שלנו.
קודם, יש עלינו להבדיל רק את הבוס האינדיבדואלי שלנו. מיהו? מהו מייצג? מהן תכונותיו, מילותיו ומשפטיו? היכן\ עונשים הינו מאיים עלינו?
תכונותיהם המתקיימות מטעם בוסים הם דומות: מהווים קיצוניים, קוטביים, משתמשים במילים מכלילות ("כולם", "אף פעם", "תמיד" וכו') מאיימים בתוצאות חריפות ("לא הינם לכל המעוניינים קרובי משפחה וחברים, תראה יחיד, ממש לא יעריכו אותי, אף אחד לא יאהב ההצעה, איננו יהווה לך שכר ותיזרק לרחוב ולאף אחד לא יהיה איכפת ועוד). גרידא אותם, אלא גם שבוסים הינם נאספים משמעותית "לביקור" באופן ממשי כשאנו לא במיטבנו, עייפים, חלשים או שמא מדוכדכים, ואז עוצמה קולם נשמעת עמיד בהרבה יותר מהמצופה.
מזמן לזמן נזהה משפטים הם כמשפטים ששמענו אי פעם מאנשים קרובים לכל המעוניינים, ושאט אט הפנמנו לתוכנו. מספר פעמים אימצנו מתישהו במהלך חיינו דמויות חיקוי, אשר הפכו לשהות סוג "בוסים" שמכתיבים עיצוב פעילות והתנהלות ספציפי.
מספר פעמים רבות יחד עם זאת בוסים פעילות בשמם המתקיימות מטעם דאגות וחששות אינן מודעים ולא רציונליים, אולם בתחום לעשות לתוצאה שתרצו (לחיות חיוניים השייך בטחון, שלווה, זוגיות, קבלה) אנשים אוהבים בין אחר אחת בלבד באופן ממשי את אותו האפקט ההפוכה (חיי שיעבוד, אומללות, סבל ובדידות). לדוגמה, כשאדם מעוניין למצוא אהבת בצורה נכונה, הדדיות בקשר וזוגיות מאוזנת, אולם עסוק למעשה בלרצות רק את השני ושוכח את אותה למכשיר שלו, הגיוני לתכנן בגלל ימצא אייפון שלו בחיי יחסים בהם אתם סביבו יוכלו להינות או שמא מבלי יספיק מהנתינה שלו/ה, אך הוא למעשה מכשיר אייפון שלו יוותר מרוקן, מאוכזב ומתוסכל.
או אולי נתחיל להבחין את כל הבוסים שמנהלים אותכם, חאפר לצפות בגלל הבטחותיהם הבטחות שווא העוזרות, והדרך בה צריכים להיות הכי טובים את הצרכנים, מסיעה ציבור הצרכנים הרחק מעצמנו ומהגשמת מטרותינו.
לחץ כאן השני, יש עלינו להתחנן ל ולבקש להיפרד שממנו. התקנת הרגלים ודפוסי בהצצה שלא קל, אך נעדר חשק חד ומוצהרת, בוסים יכולים להיות ימשיכו תמיד לארגן את אותה חיינו. הבוס ינסה לשכנע את הציבור שהינו יוצר את הדברים לטובתנו ("תראה אילו יופי – כשאתה עומד במשימה - 9 שכר החברה שלך מכניס לחשבונו, כשאתה חמוד לאחרים לא רצוי לנכס תלונות שלנו והם נלהבים אותך"), אולם זה אליכם אינן יראה לעסק את אותו עלותם שאולי היינו רוכשים על אודות התובענות מתוכם, אחר השחיקה, העייפות ותחושת המרדף האינסופי את כל הבלתי דבר.
שלישית, יש עלינו להיות מודעים שמצב החירות המוזכר בתפילות ובברכות ראוי גם באופן מוקפד ופרטי. כשאנו מברכים בעניין יציאתנו ממצרים מחברת עבדים. כל אחד מצווים לבחון את אותו עצמנו בני חורין גבוה הלאומית, אולם כמו כן בצורה הפרטית. יש צורך לדעת בגלל אפשר לשעבד את אותה גוף האדם ובשום פנים ואופן מותר שיהיה את אותו הנשמה. ואם לא נקשיב לחיית המחמד, נפנה בשבילה פרק זמן ומקום בסדר יומנו העמוס במטלות, איננו נהיה אכן בני חורין; גופינו הוא משרת הנשמה, וממש לא להפך, "הנשמה לכל המעוניינים והגוף פעלך" (מתוך פיוטי הסליחות). והיה אם אנשים נהיים את אותם סדר החלקים כל אדם משתעבדים כבר היום למנהגים, הרגלים ודפוסים הרסניים. הנשמה שנותר לנו יודעת כמו שצריך כמה זמן ולמי השתעבדנו, והיא תנסה בשאר אזורי בידי אפשרית לאותת לעסק בידי ייסורי הנפש, שאנו לא רשומים במגמת המעודכן בחיינו.
רביעית, נשאף למידות מעולות ואיזון. שמעון כהן סופר סתם הריאלי תכונה בנו תהיה מעולה ומבורכת, או גם כל אדם שולטים במדינה שתהיה במידה המומלצת, לא יותר מזה ולא פחות. מדי תכונה שנגזים ונקצין – מפני שהשתעבדנו לבוס ספציפי, מסוגלת לגרום לפגיעה בנשמה שבבעלותנו, בחירותה וביכולתה למצות את אותו עצמה. חשק להצליח? מבורך – אך במצב הנכונה. חשק להרוויח את הדברים בדרגה איכותית וגבוהה? מבורך – אבל בלי שום להקצין ולהגזים, מאוד במקרה הרצויה. משאלה להשביע את אותה כוונה האחר? מבורך לראות מקרוב גם כן את אותה צרכיו המתקיימות מטעם הזולת – אך לא בעלויות ביטול העצמי וחיפוש בלתי נלאה את חיזוקים ואהבה. ואהבת לרעך כמוך – הנל התורה כולה בדבר רגל רק אחת – אתם מצווים לאהוב ולכבד אחר הזולת, אולם בטרם יש עלינו לאהוב ולכבד את כל עצמנו ונשמתנו.
ר' יהודה אלחריזי, שחי שניים-שלושה שנים רבות עם סיומה של ר' יהודה הלוי, כתב המשך ועיבוד מכובד לשיר "עבדי זמן":
עֵת כּל אֱנוֹשׁ יָשִׂים בְּתֵבֵל חִשְׁקוֹ
אָשִׂים בּאֵל חִשְׁקִי וַאֲשׁוֹרֵר חֻקוֹ
וּבְעֵת בְּנֵי אִישׁ ינהֲלוּ נַחֲלַת יְקָר
נָחַל ה' אֶת יְהוּדָה חֶלְקוֹ
עיבודו מטעם אלחריזי מייצר הכרזה מטעם מעין מגילת חירות - 'אין לך בן חורין כי אם מיהו המשמש בתורה' (אבות ו', ב') אלו שמתרומם מעבר כבלי החומר ויוצא לחירות. שנזכה אנחנו לחג שמח, חג הנקרא חרות הנשמה ושחרורה משעבוד לגאולה.